מדריך קצר לאנזימים מפרקי חלבון

תכשירים המכילים  אנזימים מפרקי חלבון (או פרוטאזות)  הם ללא ספק בין תוספי התזונה הרב-תכליתיים ביותר שיכולים להעניק תועלת בריאותית משמעותית. לפי מחקרים קליניים, יש להם מגוון רחב של יתרונות בריאותיים, והם יכולים לעזור לאנשים עם שורה של בעיות בריאות, כולל:

• אסתמה  
  
• טרשת עורקים
• מחלות אוטו-אימוניות
• דלקת סימפונות (ברונכיטיס)
• סרטן
• מחלת ריאות חסימתית כרונית  
• תמיכה בעיכול
• מחלת שד פיברוציסטית
• רגישויות למזון
• הפטיטיס C
• הרפס זוסטר (שלבקת חוגרת)
• פציעות ספורט וטראומה
• אי-ספיקת לבלב
• טרשת נפוצה  
• דלקת מפרקים ניוונית
• דלקת מפרקים שגרונית  
• דלקת סינוסים (סינוסיטס)

על אף שיש להם תועלת מתועדת עבור המחלות הללו ומחלות נוספות, עדיין לא משתמשים מספיק באנזימים מפרקי חלבון.

מהם אנזימים מפרקי חלבון?

אנזימים אלו למעשה מפרקים חלבונים על-ידי הוספת מים, או הידרוליזה של הקשרים בין חומצות אמינו ספציפיות. חומצות אמינו הן אבני הבניין של חלבונים. יכולתם של אנזימים מפרקי חלבון ספציפיים לפרק את הקשרים בין חומצות האמינו השונות משתנה. כל סוג של פרוטאזה מפרק קשרים בין חומצות אמינו ספציפיות. בין הדוגמאות לאנזימים מפרקי חלבון פרוטאזות פטרייתיות, פרוטאזות חיידקיות כמו  סראפפטאז  וגם  נאטוקינאז; פרוטאזות צמחיות כמו  ברומליין  וגם  פפאין; וכן פרוטאזות מקיבת חזירים (פפסין) ומלבלב חזירים (טריפסין וכימוטריפסין).

לאחר נטילה פומית, אנזימים מפרקי חלבון נספגים במלואם אם הם נלקחו על בטן ריקה, במיוחד כאשר האנזימים ארוזים בכמוסות שעמידות בפני חומציות הקיבה. אם נוטלים אותם עם אוכל, האנזימים מפרקי החלבון משמשים בעיקר לעיכול חלבונים מהמזון. קיימות בדם ובנוזלי הגוף תרכובות ספציפיות שחוסמות אנזימים מפרקי חלבון אם אלה נספגים, כדי שהם לא יעכלו את חלבוני הגוף.

יש לאנזימים מפרקי חלבון פעילות נוגדת דלקת

שימוש  באנזימים מפרקי חלבון  בתור נוגדי דלקת טבעיים הוא אולי הפופולרי ביותר. שימוש למטרה זו בהחלט מתועד היטב בספרות הרפואית, כאשר מחקרים כפולי-סמיות רבים הדגימו את יעילותם להקלה על כאבים ודלקת על רקע פציעות ספורט, טראומה, נקעים, ניתוחים וגם דלקת מפרקים ניוונית. עם זאת, יעילותם של תכשירי פרוטאזות בתחומים הללו הובילה למה שלפי דעתי מהווה הגבלה בלתי מודעת של השימוש הקליני בהם. התכשירים הללו הם הרבה יותר מאשר חלופות טבעיות לתרופות כמו איבופרופן או אספירין, שכן יש להם השפעות מגוונות הרבה יותר עם משמעות קלינית גבוהה יותר.

לדוגמה, נראה כי התועלת של אנזימים מפרקי חלבון עבור מחלות דלקתיות מסוימות קשורה לכך שהם עוזרים לגוף לפרק קומפלקסים של נוגדנים שנוצרו על-ידי תאי דם לבנים ותרכובות שאותם הנוגדנים קשרו (אנטיגנים). לעתים קרובות מחלות עם רמות גבוהות של אותם קומפלקסים חיסוניים בדם מכונות "מחלות אוטו-אימוניות", ביניהן מחלות כמו דלקת מפרקים שגרונית, זאבת, סקלרודרמה וטרשת נפוצה. גם בדלקת מעי גס כיבית, מחלת קרוהן ו-AIDS קיימות רמות גבוהות של קומפלקסים חיסוניים בזרם הדם.

אנזימים מפרקי חלבון יכולים לעזור בניקוי דרכי הנשימה

אנזימים מפרקי חלבון יכולים לפרק ריר וכיח שחוסמים את דרכי הנשימה. הם עושים זאת על-ידי פירוק חלבוני מוצין, מה שעוזר להפחית את הצמיגיות (הדביקות והמרקם דמוי הג'ל) של הריר. לכן, אנזימים מפרקי חלבון יעילים מאוד לתמיכה בניקוי דרכי הנשימה, במיוחד אצל חולי דלקת סינוסים, דלקת סימפונות, אסתמה ומחלת ריאות חסימתית כרונית. נראה כי האנזים סראפפטאז יעיל במיוחד למטרה זו.

אנזימים מפרקי חלבון לטיפול במחלות אחרות

רשימת המחלות שבהן  תוספת של אנזימים מפרקי חלבון  יכולה להועיל ממשיכה לגדול כל הזמן.  לדוגמה, אחד השימושים האפשריים באנזימים אלו הוא טיפול במחלות נגיפיות, כולל הפטיטיס C וזיהומי הרפס סימפלקס. במחקר אחד על טיפול בהרפס זוסטר (שלבקת חוגרת), מתן פומי של תכשירי אנזימים מפרקי חלבון היה יעיל יותר מהטיפול התרופתי המקובל (אציקלוביר). במחקר במטופלים עם הפטיטיס C הודגם כי יש לאנזימים מפרקי חלבון עדיפות קלה על פני אלפא-אינטרפרון מבחינת שיפור במדדי בדיקות מעבדה ובתסמינים. נראה כי אנזימים מפרקי חלבון די יעילים לטיפול בדלקת סינוסים (סינוסיטיס) או סימפונות (ברונכיטיס) כרונית וחריפה, וגם במחלת ריאות חסימתית כרונית ואסתמה.  

מינונים

אמנם יש מוצרים שמכילים אנזימים ספציפיים, כמו  נאטוקינאז  או  סראפפטאז, אבל לרוב תכשירי  אנזימים מפרקי חלבון  מכילים מספר סוגי אנזימים, לתועלת ולטווח פעילות מקסימליים. הדבר החשוב הוא שהתכשיר יספק פעילות מפרקת חלבון ברמה גבוהה. עוצמת פעילות האנזימים אינה תלויה רק במשקל. עוצמתם המוערכת מבוססת על בדיקות מעבדה של הפעילות האנזימטית שלהם. משתמשים ביחידות מידה שונות עבור כל אחד מסוגי הפרוטאזות השונות, בהתאם לקודקס הכימיקלים למזון האמריקאי (FCC) מנהל המזון והתרופות האמריקאי משתמש בקודקס זה בתור השיטה התקנית להערכה של עוצמת פעילות האנזימים. לדוגמה, עוצמתו של ברומליין נמדדת ביחידות מעכלות ג'לטין (GDU), באמצעות חשיפת ג'לטין לברומליין בתנאי מעבדה.  

להלן המלצות כלליות למינונים של הפרוטאזות הספציפיות השונות, בהם ניתן להיעזר כדי להעריך את העוצמה של תכשיר אנזימים מפרקי חלבון כלשהו. אם משתמשים בקומפלקס שמכיל תערובת של אנזימים, צריך להוריד את המינונים של הפרוטאזות הספציפיות בהתאם. אם נוטלים אנזימים מפרקי חלבון למטרות שאינן קשורות לשיפור העיכול, יש ליטול אותם בין ארוחות, על בטן ריקה.

• ברומליין  1,200-2,000 GDU
• פרוטאזות פטרייתיות   100,000-200,000 HUT
• נאטוקינאז  2,000-4,000 FIP
• פפאין  3,000,000-6,000,000 PU
• סראפפטאז  80,000-160,000 SPU

בטיחות  

אנזימים מפרקי חלבון בדרך כלל נסבלים היטב, ואינם נקשרים לתופעות לוואי משמעותיות. אפילו אצל אנשים עם תפקוד לבלב המוערך כתקין נטילת אנזימים מפרקי חלבון לא גרמה לתופעות לוואי בלתי רצויות, והיא גם לא פוגעת ביכולתם של אותם האנשים לייצר אנזימי לבלב.  

אמנם לא דווח על תופעות לוואי משמעותיות בשימוש בכל האנזימים מפרקי החלבון, אבל ייתכנו תגובות קלות, כמו עם רוב סוגי המזון.nbsp;

לא מומלץ להשתמש באנזימים מפרקי חלבון במשך לפחות יומיים לפני או אחרי ניתוחים, שכן הם עלולים להגדיל את הסיכון לדימום.