תוכן העניינים
תוכן העניינים
אם אתם מתמודדים עם עייפות בלתי מוסברת, שינויים במשקל או תחושת קור מתמדת, בלוטת התריס שלכם היא מקום סביר לחפש. בלוטה קטנה זו, בצורת פרפר, נמצאת בחלק הקדמי של הצוואר ומייצרת הורמונים המווסתים את חילוף החומרים, ייצור האנרגיה וטמפרטורת הגוף - והיא רגישה יותר למצב התזונתי, בריאות המעיים, שינה ולחץ ממה שרוב האנשים מבינים.
בלוטת התריס היא בלוטה קטנה בצורה דמויית פרפר הממוקמת בקדמת הצוואר. הוא אחראי על ויסות חילוף החומרים ומכיל הורמונים המשפיעים על כל תא בגוף.
ההורמונים החשובים ביותר הקשורים לבלוטת התריס הם הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH), טרי-יודו-תירונין (T3) וטטרה-יודו-תירונין (T4). TSH מגיע מהמוח כדי לעורר את בלוטת התריס לייצר T4, אשר מומר ל-T3 בדם. T3 הוא הורמון בלוטת התריס הפעיל והשימושי ביותר. הטיפול הקונבנציונלי השכיח ביותר למחלות בלוטת התריס הוא מתן תחליף של הורמון בלוטת התריס.
בעיות בבלוטת התריס מתחלקות בדרך כלל לשתי קטגוריות: תת-פעילות של בלוטת התריס, שבה הבלוטה מייצרת מעט מדי הורמונים והכל מאט, ותירואיד פעיל יתר על המידה, שבה היא מייצרת יותר מדי הורמונים והכל מאיץ.
שני המצבים נובעים לעיתים קרובות ממחלה אוטואימונית. דלקת בלוטת התריס של השימוטו, שבה מערכת החיסון תוקפת בהדרגה את בלוטת התריס, היא הגורם המוביל לתת-פעילות של בלוטת התריס; מחלת גרייבס היא הגורם השכיח ביותר לפעילות יתר של בלוטת התריס. רופא יכול לבצע בדיקת דם לגילוי שניהם באמצעות בדיקת דם הכוללת בדרך כלל נוגדנים לבלוטת התריס (אנטי-TPO ואנטי-תירוגלובולין) לצד רמות הורמונים.
אם הבדיקה מאשרת אחד מהמצבים, הגישה המקובלת היא רפואית, ואת האסטרטגיות התזונתיות וסגנון החיים המופיעות במאמר זה יש להבין בצורה הטובה ביותר כתמיכה בבריאות בלוטת התריס הכללית לצד הטיפול הרופא, ולא כתחליף לה.
תסמינים הקשורים לבלוטת התריס מתפתחים לעיתים קרובות בהדרגה וניתן לייחסם בקלות לדברים אחרים. סימנים נפוצים כוללים:
אם אתם מבחינים בכמה מהתופעות הללו יחד, כדאי לבדוק את רמות בלוטת התריס שלכם על ידי רופא - תסמינים מתמשכים יכולים להיות בעלי סיבה רפואית ששינויים בתזונה ובאורח החיים לבדם לא יטפלו בה במלואם, וידיעת המספרים האמיתיים שלכם היא מה שמאפשר לכם לדעת האם אסטרטגיה טבעית כלשהי אכן עוזרת.
זה לא כלי אבחון, אבל זהו הרגל סביר וחסכוני: עמדו מול מראה, התמקדו באזור הצוואר ממש מעל עצם הבריח ומתחת לתפוחת (שם יושבת בלוטת התריס), לגמו לגימה של מים, וצפו באזור זה בזמן שאתם בולעים. את מחפשת כל בליטה או גוש אסימטריים שזזים עם הבליעה. זה לא מחליף בדיקה אצל רופא או אולטרסאונד, אבל זיהוי מוקדם של משהו חריג הוא הנחיה סבירה להיבדק במקום להתעלם ממנו.
ייצור הורמון בלוטת התריס תלוי בקבוצה ספציפית של חומרים מזינים, ואיזון בלוטת התריס יכול להיות מושפע מתפקוד מערכת החיסון, בריאות המעיים, שינה ולחץ כרוני. לגנטיקה תפקיד משמעותי ברגישות של בלוטת התריס אצל אנשים מסוימים, ובעבור אנשים מסוימים, בריאות תת-אופטימלית של בלוטת התריס כוללת מרכיב חיסוני בסיסי שרופא יכול לזהות באמצעות בדיקות דם - זה שווה לדעת, אבל זו שיחה עבור הרופא שלך ולא משהו לאבחון עצמי מרשימת תסמינים. גורמי התזונה ואורח החיים המפורטים להלן הם מה שיש לך בפועל השפעה עליהם ביום-יום.
סלניום נדרש לאנזים הממיר T4 (הצורה הלא פעילה ברובו של הורמון בלוטת התריס) ל-T3 (הצורה הפעילה) - ללא מספיק סלניום, המרה זו מואטת. מחקר על תוספת סלניום בקרב אנשים עם רמות גבוהות של נוגדנים בבלוטת התריס מצא כי היא יכולה לסייע בהורדת רמות הנוגדנים לאורך זמן, וזו אחת הממצאים המשוחזרים באופן עקבי יותר במחקר תזונת בלוטת התריס.1-3 עם זאת, לסלניום יש פער צר במיוחד בין מינון יעיל למינון רעיל: 200 מק"ג/יום היא כמות נחקרת בדרך כלל, אך הגבול העליון הנסבל למבוגרים הוא 400 מק"ג/יום מכל המקורות יחד, לכן כדאי לעבוד עם רופא כדי למצוא את המינון המתאים עבורך במקום לנחש.
שילוב אחד שכדאי לציין במיוחד: שילוב של תוסף סלניום עם הרגל יומי של אגוזי ברזיל יכול להצטבר מהר יותר ממה שאנשים מצפים. כל אגוז ברזיל מכיל בערך 68-91 מק"ג של סלניום, כך שרק 3-4 אגוזים בנוסף לתוסף של 200 מק"ג יכולים לדחוף אתכם מעבר למגבלה של 400 מק"ג ליום. אם אתם נוטלים סלניום כתוספת, התייחסו לאגוזי ברזיל כאל מזון מזדמן ולא כתוספת יומית.4
אבץ גם הוא גורם לאנזים שממיר T4 ל-T3, והוא עוזר להיפותלמוס לחוש במדויק את רמות הורמוני בלוטת התריס במחזור הדם - ללא מספיק אבץ, הסיגנל הזה עלול להתקלקל. גרעיני דלעת, צדפות ובשר אדום הם בין מקורות המזון העשירים ביותר. הגבול העליון הנסבל לאבץ הוא 40 מ"ג/יום למבוגרים; אנשים רבים משתמשים במינון שמרני יותר של 30 מ"ג/יום כנקודת התחלה, אלא אם כן ספק שירותי בריאות עוקב באופן פעיל אחר מינון גבוה יותר, מכיוון שעודף אבץ כרוני יכול כשלעצמו לגרום לבעיות, כולל מחסור בנחושת.1,5
רמות נמוכות של ויטמין D קשורות לסמנים של בריאות תת-אופטימלית של בלוטת התריס במחקרים רבים, וויטמין D ממלא תפקיד מתועד היטב בוויסות מערכת החיסון שעשוי לתמוך במיוחד בתפקוד בלוטת התריס.1,6 ההנחיות הרווחות בדרך כלל רואות ב-40 ננוגרם/מ"ל רמה מספקת בדם עבור רוב המבוגרים, כאשר רמות מעל כ-100 ננוגרם/מ"ל נושאות סיכון לרעילות לאורך זמן.7 בדיקת רמתך שנתית ונטילת תוספת ויטמין D3 כדי להגיע לתוצאה תקינה היא הגישה המבוססת יותר על ראיות. חשיפה מתונה וסדירה לשמש היא הדרך הטבעית של הגוף לייצר ויטמין D3. עם זאת, בהתחשב בחוסר הנרחב ברמות 25(OH)D3 בדם, מומחים רבים ממליצים על תוספת מונעת של ויטמין D3 לכולם, כולל ילדים, כדלקמן:8
ברזל נדרש לייצור הורמון בלוטת התריס ולהמרת T4 ל-T3.1 חסר ברזל אמיתי ראוי לאימות באמצעות בדיקות מעבדה (פריטין, ברזל בסרום, רוויון טרנספרין) במקום להניח, מכיוון שגם חסר וגם עודף ברזל גורמים לבעיות. ברזל ביסגליצינט נוטה להיות עדין יותר על הקיבה מצורות ברזל אחרות.9 הערה מעשית אחת: ברזל יכול להפריע לספיגת תרופות לבלוטת התריס, לכן אם אתם נוטלים תרופות לבלוטת התריס, יש להרחיק תוספי ברזל לפחות כמה שעות מהמינון.
מגנזיום הוא קו-גורם בכמה מהתגובות האנזימטיות המעורבות בסינתזת הורמוני בלוטת התריס, ורמת מגנזיום נמוכה נקשרה לבריאות תת-אופטימלית של בלוטת התריס במחקרים מסוימים, אם כי הראיות כאן פחות נרחבות מאשר עבור סלניום או ויטמין D. מזונות עשירים במגנזיום - ירקות עליים, אגוזים, זרעים ודגנים מלאים - הם דרך סבירה לכסות את רכיבי התזונתיים הללו מבלי להזדקק לתוסף ייעודי ספציפי לבלוטת התריס עבור רוב האנשים.10
יוד חיוני לייצור הורמוני בלוטת התריס, מה שמפתה לחשוב שיוד רב יותר ישפר עוד יותר את תפקוד בלוטת התריס. עם זאת, גם מעט מדי וגם יותר מדי יוד עלולים לשבש את פעילות בלוטת התריס התקינה, במיוחד אצל אנשים עם מחלת בלוטת התריס או דלקת בלוטת התריס האוטואימונית. המנה היומית המומלצת (RDA) למבוגרים היא 150 מק"ג ליום, ועולה ל-220 מק"ג במהלך ההריון ו-290 מק"ג במהלך ההנקה. בעוד שרוב האנשים יכולים בקלות לספק צרכים אלה באמצעות תזונה מאוזנת הכוללת מלח עם יוד, פירות ים, מוצרי חלב וביצים, תוספי תזונה שגרתיים לעיתים רחוקות נחוצים.1,11-13
הדאגה הגדולה ביותר היא צריכה מוגזמת של יוד מתוספי יוד מרוכזים או אצות ים. חלק ממוצרי האצות מכילים 500 עד יותר מ-2,000 מק"ג יוד למנה, כאשר תכולת היוד בפועל משתנה במידה ניכרת בין מוצרים שונים. לכן, חשוב לקרוא בעיון את התוויות. צריכה קבועה של יוד ברמות גבוהות אלו עלולה לעורר או להחמיר תת פעילות של בלוטת התריס, פעילות יתר של בלוטת התריס או מחלת בלוטת התריס האוטואימונית אצל אנשים רגישים. רמת הצריכה העליונה הסובלת (UL) למבוגרים היא 1,100 מק"ג ליום, אך תופעות לוואי עשויות להתרחש בצריכה נמוכה יותר אצל אנשים עם הפרעות קיימות בבלוטת התריס.
אכילת אצות כחלק מתזונה רגילה אינה מהווה בדרך כלל בעיה. דף נורי מדי פעם, המשמש בדרך כלל בסושי, מכיל בדרך כלל רק 15 עד 50 מק"ג של יוד, בעוד שמנת מרק וואקמה מספקת בדרך כלל 50 עד 150 מק"ג, מה שהופך אותם למקורות תזונתיים סבירים כאשר הם נצרכים במתינות. לעומת זאת, אצת ים (קומבו) עשירה במיוחד ביוד ויכולה לספק הרבה מעל 1,000 מק"ג במנה אחת, מה שמסביר מדוע תוספי אצות ים נוטים הרבה יותר לגרום לצריכה מוגזמת של יוד.
ההמלצה המעשית פשוטה: יש לצרוך יוד בעיקר מתזונה מגוונת ותוספי מזון המכילים לא יותר מ-150 מק"ג ליום, ולהימנע מנטילת תוספי יוד או אצות ים במינון גבוה אלא אם כן רופא בדק אותך, זיהה מחסור ביוד בפועל והמליץ עליו במפורש.
מעבר לרכיבי התזונה הבודדים הנ"ל, כדאי להכיר כמה דפוסים מבוססי מזון:
ירקות מצליבים (ברוקולי, קייל, כרוב, כרוב ניצנים) וסויה מכילים תרכובות הנקראות גויטרוגנים, אשר עלולות להפריע לספיגת יוד בצריכה גבוהה של יוד נא - מכאן נובעת הזהירות סביבם. בפועל, עבור רוב האנשים, מנות מבושלות רגילות אינן מהוות בעיה משמעותית: בישול מפחית באופן משמעותי את פעילות התרכובת הגויטרוגנית. אידוי או בישול קל הם פתרון טוב כאן - זה מנטרל את רוב ההשפעה הגויטרוגנית תוך שמירה על יותר ויטמינים מסיסים במים מאשר הרתחה. המסקנה המעשית אינה "להימנע מברוקולי לנצח" - אלא "לבשל את הירקות המצליבים שלך במקום לסחוט כמויות גדולות של מים גולמיים מדי יום".
אגוזי ברזיל הם מקור עשיר באמת לסלניום (ראו את האזהרה לעיל לגבי שילובם עם תוסף תזונה), כך שהם דרך תזונתית סבירה לתמוך ברכיב התזונתי הזה - אבל אכילתם אינה פועלת כמגביר הורמונים ישיר, אלא רק כתורמת חומרים מזינים. אין ראיות מהימנות לכך ששמן קוקוס או חומץ תפוחים מגבירים ישירות את ייצור הורמוני בלוטת התריס; שניהם בסדר בכמויות קולינריות רגילות, אך אין להסתמך על אף אחד מהם כטיפול.
הפחתת דלקות בגוף היא מטרה כללית סבירה לתמיכה בבלוטת התריס, מכיוון שדלקת כרונית קשורה לבריאות לא אופטימלית של בלוטת התריס. המזונות המסומנים לרוב כדלקתיים בקרב אנשים רגישים כוללים גלוטן, תוספת סוכר, שומנים רוויים, ממתיקים מלאכותיים וחומרים משמרים, רכיבים מסוימים של מוצרי חלב, ושמני זרעים מעובדים מאוד (סויה, תירס, חמניות, זרעי כותנה, חריע). הרגישות לגורמים אלה משתנה מאוד מאדם לאדם. גישת סילוק והחדרה מובנית (הסרה של קבוצת מזון לכמה שבועות, ולאחר מכן החדרה מחדש של קבוצת מזון אחת בכל פעם תוך מעקב אחר תסמינים) היא דרך סבירה ובעלת סיכון נמוך לזהות את הגורמים הגורמים לבעיות, רצוי בליווי מקצועי כדי שלא תגיעו לתזונה לא מספקת מבחינה תזונתית בתהליך.14
חלק גדול מרקמת החיסון של הגוף ממוקם במעיים, כך שתפקוד המעיים ואיזון חיסוני הקשור לבלוטת התריס קשורים זה בזה. חומצת קיבה נמוכה נפוצה אצל אנשים עם בלוטת התריס במצב לא אופטימלי, דבר שעלול לפגוע בספיגת חומרים מזינים; יש אנשים המשתמשים בבטאין הידרוכלוריד עם אנזימי עיכול כדי לתמוך ברמות חומצת הקיבה. זה לא נכון לכולם, בכל אופן. אם יש לך או ייתכן שיש לך כיב פפטי או דלקת קיבה פעילה, הוספת חומצת קיבה נוספת עלולה להחמיר את הגירוי, לכן כדאי לשלול זאת עם רופא לפני שמתחילים במקום לנסות זאת קודם ולראות איך זה הולך. פרוביוטיקה איכותית לתמיכה באיזון חיידקי מעיים בריא היא אפשרות עדינה וסבירה יותר עבור רוב האנשים.
הורמון מגרה בלוטת התריס (TSH) פועל לפי קצב יומי משלו, בדרך כלל מגיע לשיאו בלילה, והפרעות שינה יכולות לפגוע בקצב הזה עם הזמן. תזמון שינה עקבי הוא הרגל סביר באמת ודרוך פחות מאמץ לתמיכה בבלוטת התריס, לא רק עצות כלליות לבריאות.
פעילות גופנית סדירה ומתונה תומכת בחילוף חומרים בריא ובמבנה גוף בריא, שניהם קשורים קשר הדוק לתפקוד בלוטת התריס. אבל עצימות חשובה: אימוני אירובי ממושכים בעצימות גבוהה ללא התאוששות מספקת מעלה את רמות הקורטיזול, ורמות קורטיזול גבוהות ומתמשכות יכולות לדכא את המרת הורמוני בלוטת התריס - דפוס מתועד היטב אצל ספורטאים בעלי אימון יתר. אימוני כוח בעצימות בינונית, הליכה או יוגה בדרך כלל מפעילים פחות עומס קורטיזול על המערכת מאשר אימוני אירובי מאומצים ומתמשכים, וזו סיבה סבירה להעדיף אותם אם אתם כבר מתמודדים עם עייפות הקשורה לבלוטת התריס. שום דבר מזה לא דורש שום דבר קיצוני: שינה עקבית ותנועה סדירה ומתונה תורמות יותר לפיזיולוגיה התומכת בבלוטת התריס מכל "ביו-האק" יחיד.
רמות קורטיזול גבוהות באופן כרוני כתוצאה מלחץ מתמשך יכולות לדכא ייצור והמרת הורמוני בלוטת התריס - זוהי פיזיולוגיה מתועדת היטב, לא טענה שולית. תרגילי הפחתת מתחים כמו שינה, מדיטציה ותרגילי נשימה הם תוספות סבירות ובעלות סיכון נמוך לכל שגרת תמיכה בבלוטת התריס. אדפטוגנים כמו אשוווגנדה, ריישי, אלוטרו וסכיזנדרה מוצעים כמסייעים לגוף לווסת את תגובת הלחץ שלו, ולאשווגנדה ספציפית יש כמה ניסויים קטנים בבני אדם המצביעים על השפעה תומכת קלה על רמות הורמוני בלוטת התריס.15 בסיס הראיות עדיין מוגבל, לכן חשבו על אדפטוגנים כתוספת סבירה לתמיכה בלחץ ולא כטיפול ממוקד בבלוטת התריס.
כימיקלים סביבתיים מסוימים - כולל BPA ותחליפים דומים, פתלטים ותרכובות אחרות המשבשות את המערכת האנדוקרינית - נמצאים במחקר פעיל כדי לקבוע את הקשר בין זה לתפקוד בלוטת התריס. הראיות המקשרות חשיפות ספציפיות לתוצאות של בלוטת התריס בבני אדם עדיין מתפתחות. צעדים סבירים ובעלות נמוכה כוללים הימנעות ממזון ומשקאות המאוחסנים בפלסטיק המכיל BPA, בחירת מוצרי טיפוח אישי פשוטים יותר ושיפור איכות האוויר בתוך הבית - נהלים בריאותיים כלליים הגיוניים ללא קשר לאופן שבו המחקר הספציפי לבלוטת התריס בסופו של דבר מסיק את עצמו.
ראוי לציין כאן גם את שם העישון: עשן סיגריות מכיל תיוציאנט, תרכובת המתחרה עם יוד על ספיגה בבלוטת התריס, ומספר מחקרים מקשרים עישון לסיכון גבוה יותר לזפק, במיוחד אצל אנשים עם צריכת יוד נמוכה.16 הפסקת עישון היא אחת הדרכים הישירות והמוכחות יותר לתמוך ביכולתה של בלוטת התריס להשתמש ביוד כראוי - יותר מרוב השינויים התזונתיים.
אם אתם מבצעים צילומי רנטגן דנטליים או רפואיים, סביר לבקש קולר או מגן לבלוטת התריס - בלוטת התריס היא אחת הבלוטות הרגישות ביותר לקרינה בגוף, וזהו צעד הגנה סטנדרטי וקצר מאמץ שאנשים רבים פשוט לא מקבלים אלא אם כן הם מבקשים.
כמה טענות מופצות לעתים קרובות מספיק כדי להתייחס ישירות ל: אין "מאכל פלא" אחד שמתקן את תפקוד בלוטת התריס - לא אגוזי ברזיל, לא ציר עצמות, לא שייק ספציפי. דיאטות אלמינציה מגבילות ביותר, המתקיימות ללא הגבלת זמן, במקום ככלי בדיקה מוגבל בזמן, יוצרות לעתים קרובות יותר ליקויים חדשים בחומרים מזינים מאשר פותרות בעיה בסיסית. "ניקוי רעלים" של בלוטת התריס באמצעות ניקויי דם או צום מיצים אינו מבוסס על ראיות אמינות. תמיכה בבריאות בלוטת התריס באופן טבעי היא באמת כדאית, אך מדובר בתזונה מספקת ועקבית בהרגלים בריאים, לא בתיקון דרמטי אחד.
בריאות בלוטת התריס מגיבה לקבוצה ספציפית למדי של חומרים מזינים - סלניום, אבץ, ויטמין D, ברזל ומגנזיום, ובראשם - בנוסף לכמות מספקת של חלבון, שומנים בריאים, בריאות המעיים, שינה עקבית וניהול מתחים. כמה גורמי אורח חיים שמתעלמים מהם - עישון, חשיפה מיותרת לקרינה ואימונים בעצימות גבוהה מוגזמת - ראויים לתשומת לב רבה יותר ממה שהם מקבלים בדרך כלל. הראיות לתיקון ליקויים אמיתיים ותמיכה במערכות אלו הן מוצקות מאוד; הן חלשות בהרבה לגבי טענות דרמטיות על "מזונות-על" או ניקויי-על בודדים. אם התסמינים שלך נמשכים, שילוב ההרגלים האלה עם בדיקת דם אמיתית הוא מה שיגיד לך אם הם יוצרים הבדל אמיתי בבריאות בלוטת התריס שלך.
בלוטת התריס מייצרת הורמונים (בעיקר T4 ו-T3) המווסתים את קצב חילוף החומרים - בעיקרון כמה מהר או לאט הגוף משתמש באנרגיה. זה משפיע על קצב הלב, טמפרטורת הגוף, העיכול, רמות האנרגיה ואפילו מצב הרוח, ולכן בעיות בבלוטת התריס יכולות לייצר מגוון כה רחב של תסמינים לכאורה שאינם קשורים.
TSH (הורמון מגרה בלוטת התריס) מיוצר על ידי בלוטת יותרת המוח, לא על ידי בלוטת התריס עצמה - זהו האות שאומר לבלוטת התריס שלך כמה הורמון לייצר. רופאים בודקים תחילה את רמות ה-TSH משום שמדובר במדד מוקדם רגיש: לעיתים קרובות הוא עולה או יורד לפני שרמות ה-T4 וה-T3 יוצאות מהטווח הנורמלי, ולכן זוהי בדיקת סקר בלוטת התריס הסטנדרטית הראשונה.
זוהי בלוטה קטנה בצורת פרפר בחלק הקדמי של הצוואר, ממש מתחת לתפוחת האדם ומעל עצם הבריח - אותו אזור אליו התייחסו בבדיקת הצוואר הביתית מוקדם יותר במאמר זה.
מזונות עשירים בסלניום (אגוזי ברזיל, גרעיני חמניות), אבץ (גרעיני דלעת, צדפות), יוד (פירות ים, מוצרי חלב, מלח יוד בכמויות רגילות) וברזל (בשר רזה, קטניות) תומכים בחומרים המזינים שעליהם תלויה ייצור הורמון בלוטת התריס. אין מזון אחד "טוב ביותר" - תזונה מגוונת המכסה את החומרים המזינים הללו חשובה יותר מכל פריט בודד.
סלניום וויטמין D זוכים לתמיכה המחקרית העקבית ביותר מבין תוספי התזונה, ואחריהם אבץ, ברזל ומגנזיום כאשר קיים פער מתועד באחד מהם ספציפית. אף אחד מאלה אינו שימושי לתוספי תזונה באופן עיוור - בדיקה ראשונה ותוספי תזונה לתיקון מחסור אמיתי עובדים טוב יותר מאשר לקחת הכל "ליתר ביטחון".
אזוב ים הוא סוג של אצה ויש בו את אותה אזהרה לגבי יוד כמו אצות קלפ: תכולת היוד בו משתנה באופן נרחב ובלתי צפוי בין מוצרים שונים, כך ששימוש קבוע יכול להגביר את צריכת היוד מהמתוכנן. שימוש מדי פעם ומתון הוא בדרך כלל בסדר עבור רוב האנשים, אך זה לא "מזון-על" של בלוטת התריס, וזו לא בחירה טובה לשימוש יומיומי בצורה מרוכזת מבלי לדעת את מצב היוד שלך.
אגוז ברזיל אחד עד שניים ביום מספיקים בדרך כלל כדי לתרום באופן משמעותי לצריכת סלניום, מכיוון שכל אגוז מכיל בערך 68-91 מק"ג. יותר מזה, במיוחד לצד תוסף סלניום, יכול לדחוף אתכם לעבר הגבול העליון של 400 מק"ג ליום מהר מהצפוי (ראו סעיף סלניום לעיל).
אלו מופיעים לעתים קרובות בתכני בריאות, אך לאף אחד מהם אין ראיות ישירות חזקות לשיפור רמות הורמוני בלוטת התריס באופן ספציפי. לכורכום ותה ירוק יש תכונות נוגדות חמצון כלליות, ושמן זית הוא שומן בריא סביר ליום יום - הכל בסדר לכלול בתזונה, רק לא כטיפולים ממוקדים בבלוטת התריס.
רוב גושים בבלוטת התריס הם קטנים, שפירים, ונמצאים רק במקרה בבדיקות הדמיה הנעשות מסיבה אחרת. סימנים שכדאי להיבדק כוללים גוש שניתן לראות או להרגיש, צמיחה מהירה של גוש קיים, קושי בבליעה או בנשימה, צרידות או נפיחות אסימטרית שתוארה בבדיקת צוואר ביתית קודם לכן - רופא יכול לקבוע באמצעות אולטרסאונד האם יש צורך בהערכה נוספת.
אין דיאטה אחת שנקראה כטובה ביותר. דפוס הבנוי סביב צריכת חלבון מספקת, שומנים בריאים, מגוון ירקות (כולל ירקות מבושלים ממשפחת המצליבים) וצריכה עקבית של חומרי התזונה המרכזיים המכוסים לעיל, עושה יותר מכל תוכנית דיאטה מגבילה או טרנדית.
המנה היומית המומלצת למבוגרים של סלניום היא כ-55 מק"ג ליום מהתזונה, בעוד שמחקרים שבחנו ספציפית תמיכה ממוקדת במערכת החיסון ובבלוטת התריס משתמשים לעתים קרובות בכ-200 מק"ג ליום כמינון משלים. סך הצריכה ממזון ותוספי מזון יחד לא צריכה לעלות על 400 מק"ג ליום.
חלקם מכילים חומרים מזינים מועילים באמת כמו סלניום, אבץ או יוד בכמויות סבירות; אחרים הם תערובות מעורפלות עם מינון לא ברור, וכמה מוצרים ללא מרשם נמצאו בבדיקות עצמאיות כמכילים הורמון בלוטת התריס האמיתי שלא פורסם. בדקו את התווית לגבי חומרים מזינים ומינונים ספציפיים במקום לסמוך על המילים "תמיכה בבלוטת התריס" בלבד, וחפשו בדיקות של צד שלישי (USP, NSF) במידת האפשר.
מקורות:
כתב ויתור: הצהרות אלו לא נבדקו על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי. מוצרים אלו אינם מיועדים לאבחון, לטיפול, לריפוי או למניעה של מחלה כלשהי.
