6 דרכים להתמודד עם מחלת השימוטו באופן טבעי

אם אתם סובלים מעייפות או מעלייה מפתיעה במשקל, ייתכן שיש אצלכם הפרעה בתפקוד בלוטת התריס. למעשה, אלה רק שניים ממגוון תסמינים שיכולים להתפתח כתוצאה מתת תפקוד של בלוטת התריס, כלומר כאשר בלוטת התריס אינה מתפקדת כנדרש.

אבל ייתכן שהתסמינים שלכם נגרמים על-ידי סיבה אחרת שאינה קשורה לבלוטת התריס. מעריכים כי 90% מהאנשים שאובחנו עם תת-תריסיות למעשה סובלים ממחלת השימוטו, הידועה גם בשם דלקת לימפוציטית כרונית של בלוטת התריס. מדובר במחלה אוטואימונית, כלומר במחלה זו הגוף תוקף רקמות שלו עצמו בטעות.

במקרה של דלקת בלוטת התריס ע"ש השימוטו, מערכת החיסון תוקפת את בלוטת התריס ופוגעת בה. בלוטת התריס היא בלוטה קטנה בצורה דמויית פרפר הממוקמת בקדמת הצוואר. תאי מערכת החיסון מייצרים חלבונים המכונים נוגדנים. אלה לוכדים ומנטרלים חומרים שנדרשים לייצור הורמון בלוטת התריס. התוצאה היא רמות נמוכות של הורמון בלוטת התריס, וזה יכול לגרום להופעתם של מגוון תסמינים אפשריים.

הסימנים והתסמינים של מחלת השימוטו

בהתחלה התסמינים יכולים להיות עדינים, עד כדי כך שקשה להבחין בהם. אבל במהלך הזמן הם עלולים להתגבר. באופן כללי, המחלה הזו גורמת להרס איטי ומתקדם של בלוטת התריס. עם זאת, התסמינים עשויים להשתנות לסירוגין, כאשר לפעמים נראה שבלוטת התריס מתחילה לתפקד טוב יותר, ולפעמים המחלה אף יכולה לגרום לתריסיות יתר זמנית.

• עייפות וכבדות
• עלייה בלתי מוסברת במשקל
• נפיחות בפנים
• נדודי שינה
• שכחה
• דיכאון וחרדה
• לחץ דם גבוה
• תקופות של הזעה, ירידה במשקל ועצבנות
• כאבים בגרון
• לשון מוגדלת
• קשיי בליעה
• נפיחות בקדמת הצוואר
• אקנה
• פריחה
• כאבי ראש
• גזים
• עצירות
• עור חיוור ויבש
• ציפורניים שבריריות
• נשירת שיער
• רגישות מוגברת לקור
• כאבים ונוקשות במפרקים
• התכווצויות שרירים
• שרירים נוקשים וכואבים
• רמות כולסטרול גבוהות
• אי-פוריות בנשים
• דימום מופרז או ממושך במחזור

מה גורם למערכת החיסון לתקוף את בלוטת התריס?

אמנם לא ידוע מה בדיוק הסיבה לכך, אבל נראה שגורמים גנטיים תורמים להתפתחות של מחלת השימוטו. גם גורמים נוספים כמו גיל, מגדר ומחלות אוטואימוניות או אנדוקריניות אחרות יכולים לתרום להתפתחות המחלה. אמנם לא ניתן לשנות את הגנים, אבל יש דברים שאפשר לעשות כדי למנוע טריגרים שעלולים לגרום לתגובה אוטואימונית. זה המפתח לטיפול נאות במחלת השימוטו.

6 דרכים לטיפול טבעי במחלת השימוטו

תרופה קונבנציונלית לבלוטת התריס אולי תעלה את רמת הורמון בלוטת התריס ותעזור להקל על התסמינים, אך היא לא תטפל בבעיה האמיתית, ההפרעה בתפקוד של מערכת החיסון. אם תוכלו לקבוע אילו גורמים תרמו לתגובה האוטואימונית, אז תוכלו לטפל במחלה באופן טבעי על-ידי הסרת הטריגרים.

אלה שישה תחומים שאליהם צריך להתייחס כאשר רוצים להפחית את התגובה האוטואימונית בדרכים טבעיות:

1. חוסרים תזונתיים

אבות מזון רבים חיוניים לתפקוד תקין של בלוטת התריס ושל מערכת החיסון. מחסור באבות המזון הללו עלול להגדיל את הסיכוי להתפתחות מחלות אוטואימוניות כמו מחלת השימוטו.

• סלניום נדרש להפיכת T4 (הצורה הלא פעילה של הורמון בלוטת התריס) ל-T3 (הצורה הפעילה). בלי כמות מספקת של סלניום, הורמון בלוטת התריס יישאר בצורתו הלא פעילה, וזה עלול לגרום להתפתחות של תסמיני מחלת השימוטו. יתר על כן, מחקרים הדגימו כי אצל חולי השימוטו שנטלו סלניום רמות הנוגדנים נגד בלוטת התריס ירדו. מינון שממנו מקובל להתחיל הוא 200 מק"ג. אבל ההבדל בין מינון יעיל למינון רעיל הוא קטן. לכן, כדאי לפנות לרופא כדי למצוא את המינון המתאים בשבילכם.
• אבץ: רמות אבץ נמוכות פוגעות בייצור T3, כיוון שגם אבץ מעורב בהפיכת T4 ל-T3. כמו כן, כאשר אין בגוף מספיק אבץ, ההיפותלמוס מתקשה לאמוד את רמת הורמון בלוטת התריס בגוף. זה פוגע ביכולת הבלוטה לאותת להגברת הייצור של הורמון בלוטת התריס כאשר רמתו נמוכה. מומלץ לקחת עד 30 מ"ג של אבץ ביום, אלא אם כן הרופא המטפל שלכם המליץ על מינון גבוה יותר. מחסור
• בוויטמין D נקשר לנוכחות של נוגדנים נגד בלוטת התריס. כל חולי השימוטו צריכים לבדוק את הרמה של ויטמין D 25-הידרוקסי מדי שנה. לפי מחקרים, לתפקוד אופטימלי של בלוטת התריס ומערכת החיסון רמת ויטמין D צריכה להיות בין 60 ל-80 נ"ג/מ"ל. אם רוצים לשפר את רמת ויטמין D בגוף, עדיף לבחור בתוספים המכילים ויטמין D3 מאשר בתוספים עם ויטמין D2. המינון ההתחלתי הוא בדרך כלל בין 2000 ל-5000 יח" בינל', כאשר ניתן להתאים את המינון לפי הצורך על-ידי בדיקה נוספת של רמת הוויטמין כעבור שלושה חודשים.
• ברזל ממלא תפקיד חיוני בייצור של הורמון בלוטת התריס. הוא גם נדרש להפיכת T4 ל-T3. נדרשות הבדיקות הבאות כדי לקבוע האם באמת חסר לכם ברזל והאם אתם זקוקים לתוספת ברזל: פריטין, ברזל בסרום, ריווי טרנספרין וכושר קשירת ברזל כולל. הרופא המטפל שלכם יכול לעזור לכם לפרש את תוצאות הבדיקות ולהמליץ על מינון הברזל הנדרש.

בבחירת תוסף ברזל שימו לב שברזל ביס-גליצינט הוא צורת ברזל שנוטה להיספג טוב יותר ולגרום לעצירות לעתים רחוקות יותר מאשר כדורי הברזל האחרים. אם אתם נוטלים תרופה עם הורמון בלוטת התריס, אין ליטול תוסף ברזל בטווח של שעתיים סביב נטילת התרופה, שכן ברזל עלול להפריע לספיגתה.

ניתן לעלות את צריכת הברזל בתזונה גם על-ידי אכילת מזונות כמו בשר אדום, עוף, שעועית וירקות עלה ירוקים. אבל זכרו כי ברזל ממקורות צמחיים נספג פחות טוב מאשר ברזל מן החי. ויטמין C יכול לעזור להגדיל את ספיגת הברזל במקרים כאלה.    

2. הפחיתו את הצריכה של מזונות המעודדים דלקת

המטרה של תכנית לטיפול במחלת השימוטו היא להפחית את היקף הדלקת בגוף. לכן, כדאי להוריד מהתפריט מזונות שעלולים לגרום לדלקת. אנשים שונים יכולים להיות רגישים למזונות שונים, אבל המזונות הבאים נוטים לגרום לדלקות בשכיחות הגבוהה ביותר:

• גלוטן
• סוכר
• שומן רווי
• ממתקים או חומרים משמרים מלאכותיים
• רכיבי חלב מסוימים (למשל, לקטוז או החלבון A1 בטא-קזאין)
• סויה, תירס, חמניות, זרעי כותנה, חריע ותערובות של שמנים צמחיים.

הרופא המטפל שלכם יכול להפנות אתכם לבדיקה לזיהוי אלרגיות למזונות. תוכלו להשתמש בנתוני הבדיקה כדי להתרחק מהמזונות שאליהם אתם רגישים. עם זאת, תוכלו גם לנסות להבין לאילו מזונות אתם רגישים באופן עצמאי, על-ידי דיאטה של "החרגה/הסתה" (EPD).

ב-EPD מוציאים מזון מסוים מהתפריט למשך שלושה שבועות. לאחר מכן מחזירים את אותו המזון לתפריט למשך שלושה ימים ועוקבים אחר התגובה. חפשו תסמינים של רגישות למזון כמו גזים, עייפות, כאבי ראש, כאבי מפרקים, יציאות רכות, עצירות, נדודי שינה או שינויים בעור.

בין סוגי המזון שכדאי לבדוק:

• גלוטן
• תירס
• דגנים אחרים ללא גלוטן
• מוצרי חלב
• סויה
• ביצים
• אגוזים
• קטניות
• רכיכות
• סולניים (בין הירקות הפופולריים ממשפחת הסולניים פלפלים, תפוח אדמה, עגבניות וחצילים)

דרך מהירה יותר ליישם דיאטה מסוג EPD היא להוציא את כל סוגי המזון הללו מהתפריט שלכם למשך שלושה שבועות. לאחר מכן החזירו סוג מסוים של מזון בכל פעם, אחת לשלושה ימים. אם החזרת מזון מסוים לתפריט לא גורמת להופעת תסמינים, אתם יכולים להשאיר אותו בתפריט שלכם. אם כן מופיעים תסמינים, הורידו את המזון שוב מהתפריט.

3. שפרו את בריאות המעיים

כ-70-80% מתאי מערכת החיסון נמצאים במעיים. אז שיפור תפקוד המעיים גם תורם לתפקוד מיטבי של מערכת החיסון.

אצל רוב חולי השימוטו רמת החומצה בקיבה היא נמוכה. כאשר רמת החומצה בקיבה נמוכה, ספיגת אבות המזון במעיים פחות טובה. כמו כן, מעבר בסביבה פחות חומצית בקיבה מאפשר לחיידקים שונים לשרוד ביתר קלות. זה מאפשר לחיידקים להשתלט על מערכות גוף שונות ולגרום לזיהום.

בטאין HCL (הידרוכלוריד) הוא תוסף שיכול לעזור להגיע לחומציות אופטימלית בקיבה. צריך ליטול אותו עם אנזים העיכול פפסין, לאחר ארוחות עתירות חלבון. זה עוזר לגוף לפרק את החלבונים בצורה מלאה יותר, כדי שהם לא יהפכו לטריגרים אימוניים.

אצל רבים מחולי השימוטו קיים חוסר איזון בין החיידקים הטובים והרעים במעיים. בדרך כלל זה קורה כיוון שמחסור בהורמון בלוטת התריס גורם לניע ירוד במעיים. ניתן לשקם את חיידקי המעיים הטובים לרמה המאפשרת להשתלט על החיידקים הרעים על-ידי נטילת תוסף פרוביוטי איכותי.

4. חשבו על זיהומים

יש שני הסברים אפשריים למצב שבו זיהום יכול לגרום למערכת החיסון לתקוף את בלוטת התריס:

1. חיקוי מולקולרי הוא תופעה שבה קיימים חיידקים שהמבנה שלהם דומה מאוד לזה של תאי בלוטת התריס. אז, כאשר מערכת החיסון מייצרת נוגדנים לחיסול החיידקים המזהמים, הנוגדנים תוקפים גם את תאי בלוטת התריס שדומים להם.
2. המונח "אפקט המשקיף" מתייחס לתיאוריה שלפיה חיידקים מסתננים אל תאי בלוטת התריס. בתהליך חיסול החיידקים מערכת החיסון תוקפת גם את התאים שמארחים אותם.

בין הזיהומים הנפוצים המזוהים עם מחלת השימוטו קנדידה, מיקופלזמה ונגיף אפשטיין-בר. כדאי לבדוק האם יש בגוף שלכם זיהומים ולטפל בהם לפי הצורך.

5. הפחיתו את הלחץ על יותרות הכליה

עקה גורמת לשחרור קורטיזול מיותרות הכליה, וקורטיזול גורם לירידה בייצור של הורמון בלוטת התריס. לכן, כל תכנית לטיפול במחלת השימוטו צריכה לכלול פעילויות לניהול עקה כמו יוגה, מדיטציה או תרגילי נשימה.

אדפטוגנים הם חומרים טבעים שגם יכולים לעזור להתמודד עם עקה כראוי. אדפטוגן יכול לחזק מערכת חיסון מוחלשת וגם להרגיע תגובה חיסונית מופרזת. כך, הוא עוזר לגוף להסתגל לעקה בדרך הנדרשת כדי להגיע לתפקוד תקין של מערכות הגוף. בין הדוגמאות לאדפטוגניםפטריית ריישי, אלאוטרוקוקוס, סכיזנדרה וגם ויתניה משכרת.

6. הימנעו מחשיפה לרעלנים

הסביבה מכילה כימיקלים רעילים רבים שעלולים לפגוע בגופכם במגוון דרכים שונות – לגרום לדלקת או להפרעות הורמונליות וגם לסיכון מוגבר לתגובה אוטואימונית. קשה להימנע מחשיפה לכל הרעלנים. אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי להפחית את השפעתם על בריאות בלוטת התריס שלכם:

• התרחקו מכימיקלים שגורמים להפרעות הורמונליות. קבוצת העבודה לאיכות הסביבה (EWG) גיבשה רשימה של כימיקלים שעלולים להשפיע לרעה על המערכת האנדוקרינית. הימנעו ממוצרים שמכילים את המרכיבים הבאים: עופרת, דיאוקסין, אטרזין, פתלאטים, פרכלורט, מעכבי בעירה (דיפניל אתרים רב-ברומיים), ארסן, כספית, אתרים של גליקול, כימיקלים עם קבוצת פחמן-פלואור (PFC), חומרי הדברה עם זרחן אורגני, ביספנול A (BPA או תחליפי BPA כמו BPF ו-BPS).
• השתמשו במוצרי טיפוח אישי נקיים. מוצרים רבים לטיפוח הפנים והגוף מכילים כימיקלים מזיקים שעלולים לפגוע במערכת האנדוקרינית (ההורמונלית). קראו את רשימת המרכיבים והקפידו להשתמש במוצרים שמכילים כמה שיותר מרכיבים טבעיים. עיינו ברשימת הכימיקלים שמהם מומלץ להימנע שפרסמה EWG.
• נקו את האוויר שסביבכם, במיוחד אם אתם גרים באזור מתועש. שקלו התקנת מסנן HEPA (סופג חלקיקים בעל יעילות גבוהה) בביתכם וגם במקום העבודה שלכם.
• הימנעו משימוש בפלסטיק בדרכים שבהן הוא בא במגע עם מזון או משקאות שאתם צורכים. לעתים קרובות פלסטיק מכיל BPA או תחליפי BPA. היזהרו גם ממזונות משומרים. לעתים קרובות אריזות השימורים מכילות BPA (אם כי, יש חברות מסוימות שמציינות על גבי האריזות שהן לא מכילות BPA).
• טהרו את המים. התקינו מסנן פלואוריד לסינון מי השתייה ובראש המקלחת בביתכם.
• הזיעו! הזעה היא אחד המנגנונים הטובים ביותר לניקוי רעלים. פעילות גופנית או אפילו סאונה יכולות לעזור להגביר את תהליך ההזעה. תמיד כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל לפני שינויים בדפוסי הפעילות הגופנית או לפני שימוש בסאונה, במיוחד אם אתם סובלים ממחלות לב.

אמנם יש אנשים שלא יצליחו להיגמל לחלוטין מנטילת הורמון בלוטת התריס, אבל אין ספק שיש הרבה דרכים טבעיות לטיפול במחלת השימוטו אשר יכולות לעזור לכם להרגיש טוב יותר, גם אם לא יפחיתו את מינון התרופה הנדרש. במידת האפשר, מצאו רופא מטפל עם ניסיון בשימוש גם בשיטות טבעיות וגם ברפואה הקונבנציונלית לטיפול במחלות בלוטת התריס. תמיד התייעצו עם הרופא המטפל לפני כל שינוי בטיפול התרופתי או נטילת תוסף חדש.