תוכן העניינים
תוכן העניינים
בלוטת התריס היא בין הבלוטות הפחות מובנות בגוף האדם. זו בלוטה קטנה בצורת פרפר הנמצאת בחלקו התחתון של הצוואר ומייצרת הורמונים שמתקשרים עם כל התאים בגוף האדם. הורמוני בלוטת התריס גם משפיעים על קצב חילוף החומרים, לו יכולה להיות השפעה דרמטית על משקל הגוף. קיימות מספר מחלות שיכולות להתפתח כתוצאה מהפרעות בבלוטת התריס, אבל פעילות גופנית סדירה לצד צריכה מספקת של ויטמין A ואבץ עוזרות להבטיח שתאי הגוף יגיבו להורמונים האלה.
לפי הערכות מסוימות, מיליוני אמריקאים ומאות מיליוני אנשים בכל רחבי העולם סובלים מהפרעות בבלוטת התריס. שתי בעיות הורמונליות שכיחות הן יתר תריסיות ותת-תריסיות. ייצור מופרז של הורמוני בלוטת התריס נקרא פעילות יתר של בלוטת התריס, או יתר תריסיות (המהווה פחות מ-10% מכלל ההפרעות בבלוטת התריס). ייצור נמוך מדי של הורמוני בלוטת התריס נקרא תת-פעילות של בלוטת התריס, או תת-תריסיות. המאמר הזה יתמקד בעיקר בטיפול ובריפוי של תת-תריסיות, ממנה סובלים עד 10% מאוכלוסיית העולם.
מונחים שכדאי להכיר TSH (הורמון מגרה בלוטת התריס): מיוצר בבלוטת האצטרובל הנמצאת במוח. הורמון זה מעודד את בלוטת התריס הנמצאת בצוואר לייצר את הורמוני בלוטת התריס. הורמון T4: ההורמון העיקרי המיוצר על-ידי בלוטת תריס בריאה. קיימת גם תרופה עם T4 שנקראת לבוטירוקסין. הגוף חייב להפוך את T4 להורמון הפעיל T3. ההמרה הזו מתרחשת בבלוטת התריס, בכבד, במעי, במוח ובשרירים. הורמון T3: הורמון זה מיוצר מ-T4, וייצורו מחייב נוכחות של המינרלים אבץ וגם סלניום. T3 הוא ההורמון הפעיל של בלוטת התריס שמאותת לתאים ושולט בחילוף החומרים בגוף. T3 הפוך: T3 הפוך מיוצר מההורמון T4. זהו "ההפך" של ההורמון T3, אך באופן כללי הוא "לא פעיל". בתקופות של סטרס, טראומה, מחלות כליות ומחלות זיהומיות הגוף מייצר כמויות גדולות יותר של ההורמון הלא פעיל הזה, T3 הפוך, במקום הורמון T3 פעיל. |
הסיבה העיקרית לתת-פעילות של בלוטת התריס (תת-תריסיות) בכל רחבי העולם היא מחסור ביוד. מעריכים כי אדם אחד מכל שלושה אנשים בעולם אינו צורך יוד בכמות מספקת. רבים מפתחים זפקת (בלוטת תריס מוגדלת) כתוצאה מכך. מחסור ביוד שכיח באפריקה ובדרום אסיה, ואילו באירופה 50% מהאוכלוסייה סובלים ממחסור קל ביוד, כך לפי מחקר שפורסם בכתב העת Endocrine Reviews.
מחקר בהשתתפות נשים בהריון שנערך בשנת 2018 בנורווגיה ופורסם בכתב העת Nutrients הראה כי אצל 55% מהנשים צריכת היוד בתזונה הייתה תת-מיטבית. לפי איגוד בלוטת התריס האוסטרלי "מחסור ביוד הודגם ביותר מ-50% מהילדים, הנשים בהריון והנשים המניקות באוסטרליה."
יתר על כן, מחקר משנת 2011 שפורסם בכתב העת Thyroid הראה כי כמעט 10% מאוכלוסיית ארצות הברית סובלים ממחסור בינוני עד קשה ביוד. בהסתמך על הנתונים האלה, אני מעריך כי 5-10% נוספים סובלים ממחסור קל ביוד. על כן, מחסור ביוד קיים באחד מכל חמישה אנשים בארה"ב.
ביפן צריכת היוד נוטה להיות גבוהה יותר מאשר ברוב המדינות האחרות, בגלל צריכה קבועה של וואקאמה (undaria), נוֹרי (porphyra) וקוֹמבוּ (laminaria), סוגים של אצות ים. זה מגן מפני מחסור ביוד.
הסיבה המובילה השנייה לתת-תריסיות היא התקפה אוטו-אימונית של בלוטת התריס. במצב הזה נוגדנים מסוימים (המכונים אנטי-TPO ואנטי-תירוגלובולין) תוקפים את בלוטת התריס וגורמים לחוסר יכולת לייצר את הורמון בלוטת התריס T4 בכמות מספקת. המחלה האוטו-אימונית השכיחה ביותר נקראת מחלת השימוטו (תירואידיטיס ע"ש השימוטו). שם זה ניתן בשנת 1912 לכבוד ד"ר האקארו השימוטו מיפן.
לפי ד"ר דן לוּקשר מהמכון לרפואה פונקציונלית, בין הגורמים האחרים שיכולים לשבש את הייצור של הורמוני בלוטת התריס סטרס, טראומה, זיהומים, חשיפה לחומרי הדברה, פלואוריד ומחלת צליאק.
רוב הרופאים מאבחנים תת-תריסיות כאשר רמת ה-TSH (הטווח התקין הוא 0.4 -4.0 mIU/L) מוגברת. זה מצביע על כך שהמוח מייצר עודף של TSH בניסיון לגרום לבלוטת התריס לייצר את ההורמון T4. רופאים רבים שעוסקים ברפואה אינטגרטיבית מעריכים כי טווח ה-TSH המיטבי הוא 0.4 עד 2.0 mIU/L.
ראשית, יש להבטיח צריכת יוד מספקת בתזונה. לפי המרכז לבקרת מחלות, "הצריכה התזונתית החציונית של יוד בארה"ב היא בערך 240 עד 300 מיקרו-גרם (מק"ג) ביום אצל גברים ו-190 עד 210 מק"ג ביום אצל נשים". בשנת 2001 המכון לרפואה המליץ על "צריכת יוד של 150 מק"ג ביום לבוגרים, פרט לנשים בהריון, 220 מק"ג ביום לנשים בהריון ו-290 מק"ג ביום בזמן הנקה". רמות יוד נמוכות נקשרות לקשיי למידה אצל ילדים.
גם מיטוב של בריאות המעי חשוב ביותר לבריאות של בלוטת התריס. למי שסובלים מתסמונת המעי הרגיז מומלץ להתמקד בתיקון מעי דולף, מה שיעזור להבטיח ספיגה תקינה של ויטמינים ומינרלים. לפי מחקרים, בעלי רגישות לגלוטן נמצאים בסיכון מוגבר למחלות בלוטת התריס. נוסף על כך, מערכת עיכול בריאה ואוכלוסיית חיידקים מאוזנת חשובות כדי להבטיח תגובה חיסונית הולמת, מה שיעזור במניעת מחלות אוטו-אימוניות של בלוטת התריס. מעטים מודעים לכך ש-80% ממערכת החיסון שלנו נמצאים במעי.
במהלך מאה השנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית ברפואה המודרנית. עם זאת, זפקת, מונח המשמש לתיאור של בלוטת תריס מוגדלת, מוּכּרת זה אלפי שנים.
בשנת 40 לפנה"ס האישים הדגולים של רומא, פליניוס, ויטרוביוס ויובנאליס, תיארו טיפול בזפקת באמצעות אצות ים שרופות. היום אנחנו יודעים שאצות ים מכילות כמויות גדולות של יוד. בשנת 1500 לספירתם לאונרדו דה וינצ'י הפך לאדם הראשון שצייר את בלוטת התריס בצורת פרפר, כאשר הוא צייר את כל גוף האדם בפירוט רב.
בשנת 1656 תומס וורטון היה הראשון שנתן לבלוטת התריס את שמה האנגלי, “thyroid”, שמקורו במילה היוונית thureoeidēs (מגן). כעבור כמעט 200 שנה, בשנת 1820, ז'אן פרנסואה קוּאנדה מצרפת טיפול בזפקת בעזרת יוד, שהיה אז תגלית חדשה.
בסוף שנות ה-1890 נעשה לראשונה שימוש בתכשירים עם רקמת בלוטת תריס מיובשת, שמכילה את ההורמונים T4 וגם T3, כדי לטפל בתת-פעילות של בלוטת התריס, או תת-תריסיות. לפי מחקרים, בשנות ה-1960 ארבעה מכל חמישה מרשמים לתרופות עם הורמוני בלוטת התריס נרשמו לתרופות עם שילוב ההורמונים הטבעי (T4/T3), ואילו בשנת 1988 אחד מכל ארבעה מרשמים נרשם לתרופה הטבעית הזו. מאז רוב הרופאים אימצו את המגמה לרשום לבוטירוקסין סינתטי, תכשיר עם T4 בלבד. המותג של לבוטירוקסין Synthroid הגיע לשוק בשנת 1955.
כיום ברפואה הקונבנציונלית לא עושים יותר מדי כדי לטפל במחלת השימוטו. מלמדים את רוב הרופאים פשוט לאפשר לבלוטת התריס "להישרף". כאשר זה קורה, ובדיקות מעבדה מצביעות על עלייה חריגה ברמת ה-TSH, יתחילו לרשום למטופל תרופה עם הורמוני בלוטת התריס, כפי שמתואר למעלה. רופאים רבים שעוסקים ברפואה אינטגרטיבית ממליצים לטפל במעי דולף כדי להשתלט על מחלת השימוטו.
לבוטירוקסין (ההורמון T4, או Synthroid) – לנטילה פעם ביום
ליוֹתריוֹנין (ההורמון T3, או Cytomel) – לנטילה פעם ביום
שילוב של ההורמונים T4/T3 – לנטילה פעם או פעמיים ביום
מחקר משנת 2017 הראה כי אנשים עם צריכה גבוהה יותר של פירות, ירקות וזרעים נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח מחלה אוטו-אימונית של בלוטת התריס. תזונה כזו גם מסייעת למטב את אוכלוסיית חיידקי המעי ולשמור על איזון.
החומרים המזינים הבאים חשובים ומסייעים לייצור של הורמוני בלוטת התריס. ניתן לצרוך אותם כחלק מתזונה מאוזנת או על-ידי נטילת מולטי-ויטמין איכותי או תוסף נפרד, לפי הצורך. ניתן להשיג גם תוספים שונים לבלוטת התריס שמכילים רבות מהתרכובות המפורטות בהמשך בכמוסה אחת.
קו-פקטור המעורב בפעילותם של שני אנזימים שעוזרים לייצר את הורמוני בלוטת התריס. לפי מחקר משנת 2014 שפורסם בכתב העת International Journal of Endocrinology, סלניום עשוי להפחית את רמות נוגדני ה-TPO בזמן של התקפה אוטו-אימונית. נוסף על כך, סלניום נדרש כדי להמיר את T4 ל-T3, ההורמון הפעיל. מינון מומלץ: 200 מק"ג ביום.
מחסור ביוד הוא סיבה מובילה לזפקת, לקשריות בבלוטת התריס ולתת-תריסיות בכל רחבי העולם. מומלץ להקפיד על תזונה עתירת יוד (ראו את רשימת המזונות למעלה). לפי ארגון הבריאות העולמי, השיטה המועדפת לבדיקת מחסור ביוד היא איסוף של דגימת שתן אקראית (רצוי בבוקר).
תוצאה של פחות מ-100 מק"ג/ל' של יוד מצביעה על מחסור ביוד, לפי ההגדרות של ארגון הבריאות העולמי. מינון מומלץ: יש ליטול תוסף עם ויטמינים ומינרלים מרובים (מולטי-ויטמין) שמכיל לפחות 150 מק"ג של יוד. יש אנשים שלוקחים תוספי יוד או אצות ים לשמירה על רמות יוד בריאות. אין לקחת יותר מ-500 מק"ג יוד ביום. כמות מופרזת של יוד עלולה לפגוע בבריאות של בלוטת התריס.
מחסור בברזל שכיח בקרב נשים עם מחזור. מחסור בברזל משבש את חילוף החומרים בבלוטת התריס, כך לפי מחקר שפורסם ב-2017 בכתב העת Thyroid. עורכי המחקר ממליצים לרופאים לבדוק את רמות הברזל ולהשלים את החסר. מומלץ לשאוף לרמת פריטין של 50 עד 75 נ"ג/מ"ל ומעלה. מינון מומלץ: לפי הנחיות הרופא המטפל, או לפי ההנחיות המופיעות על התווית.
שמונים אחוז מאוכלוסיית העולם סובלים ממחסור בוויטמין D . מחקרים הראו כי אנשים עם רמות ויטמין D נמוכות נמצאים בסיכון מוגבר לסוגי סרטן שונים ולמחלות אוטו-אימוניות, כולל מחלות אוטו-אימוניות של בלוטת התריס. מחקר משנת 2018 בהשתתפות בוגרים עם השמנת יתר הראה כי הנבדקים עם רמות ויטמין D נמוכות יותר היו בסיכון מוגבר לפתח את מחלת השימוטו. מינון מומלץ: 1,000 עד 5,000 יח' בינל' ביום.
לפי כתב העת Journal of Nutrition, כמעט 45% מהאמריקאים אינם מקבלים מספיק אבץ בתזונה. יותר מ-15% מהאנשים בכל רחבי העולם סובלים ממחסור באבץ. הבעיה הזו נפוצה מאוד באפריקה שמדרום לסהרה ובדרום אסיה.
תהליך ההזדקנות עלול לגרום לפגיעה בספיגת מינרלים חשובים, כמו אבץ . נוסף על כך, צריכה נמוכה של מזונות שמכילים אבץ או צריכה קבועה של אלכוהול גם יכולה להוביל למחסור כרוני באבץ. מחסור באבץ נקשר להפרעות בתפקוד בלוטת התריס, בעיות עם עור ודם וסיכון מוגבר לזיהומים. כמו כן, יש לאבץ תפקיד חשוב בבריאות המוח, שם הריכוז שלו גבוה כמעט פי 10 מריכוזו בדם.
אבץ נדרש עבור אנזימים במוח ובכל הגוף. אבץ מעורב ביותר מ-300 תגובות ביוכימיות ומהווה מרכיב חשוב של יותר מ-2,000 חלבונים.
מינון מומלץ: 15 עד 50 מ"ג ביום. רוב המולטי-ויטמינים האיכותיים מכילים אבץ.
מעבר לחומרים המזינים החיוניים הנ"ל, התזונה צריכה להכיל גם את החומרים המזינים הבאים כדי לשמור על בריאות בלוטת התריס.
ניתן לצרוך את הוויטמינים מקבוצת B גם על-ידי נטילת תוסף עם קומפלקס ויטמינים מקבוצת B.
תזונה מאוזנת חיונית לבריאות בלוטת התריס. התמקדות באוכלוסיית חיידקי המעי חשובה יותר ממה שרוב האנשים חושבים. חשוב גם להימנע מצריכת מזונות שגורמים לבעיות עיכול. יש לשקול גם שימוש בתוסף פרוביוטי איכותי כדי למטב את בריאות בלוטת התריס. התמקדות בתזונה והקפדה על צריכה מספקת של כל הוויטמינים והמינרלים הנדרשים באמצעות תזונה ותוספי תזונה יכולות לסייע במיטוב של בריאות בלוטת התריס. לפני כל שינוי בטיפול הנוכחי בבלוטת התריס יש להתייעץ עם הרופא המטפל שלכם.
סימוכין:
כתב ויתור: מרכז הבריאות הזה לא נועד לאבחן,,,
מרכז הבריאות הזה אינו מתכוון לספק אבחון, טיפול או ייעוץ רפואי. הצג עוד. התוכן המופיע במרכז הבריאות הזה הוא למטרות מידע בלבד. יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע אחר בתחום הרפואה לגבי כל אבחון או אפשרויות טיפול רפואיות או הקשורות לבריאות. אין לראות במידע במרכז הבריאות הזה תחליף לייעוץ של איש מקצוע בתחום הרפואה. הטענות שהושמעו לגבי מוצרים ספציפיים כחלק ממרכז הבריאות הזה אינן מאושרות לאבחון, טיפול, ריפוי או מניעת מחלות
.
