כתב ויתור:בלוג זה לא נועד לאבחן,,,
This blog does not intend to provide diagnosis, treatment, or medical advice. Read more. The content provided on this blog is for informational purposes only. Please consult with a physician or other healthcare professional regarding any medical or health-related diagnosis or treatment options. Information on this blog should not be considered as a substitute for advice from a healthcare professional. The claims made about specific products throughout this blog are not approved to diagnose, treat, cure, or prevent disease.
מאת מייקל מוריי, נטורופת מוסמך
אולי נדמה לנו כי צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק (SIBO) היא מחלה חדשה, אבל כתבתי עליה בפעם הראשונה כבר לפני יותר מ-35 שנה. אז, בתחילת שנות ה-1980, התמקדו במידה רבה בצמיחת יתר של שמרי קנדידה אלביקנס במערכת העיכול כגורם למכלול מורכב של תסמינים. עם זאת, הבחנתי בתסמינים האלה אצל רבים מהמטופלים שראיתי, אך לא היו אצלם עדויות לצמיחה בלתי מבוקרת של קנדידה. כך, נראה היה שיש גורם אחר שאחראי לתסמינים שלהם. צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק בהחלט יכולה להסביר אותם. בעשור האחרון SIBO הפכה למעין "באזוורד" בעולם המחקר ובאינטרנט. למרבה המזל, יש פתרונות יעילים נגד הבעיה הזו.
הקיבה והמעי הדק נועדו להיות יחסית נקיים ממיקרו-אורגניזמים. הסיבות לכך אמורות להיות ברורות. נוכחותם של מיקרו-אורגניזמים במעי הדק יכולה להביא למצב בו הם יתחילו לנצל חומרים מזינים שונים לפני שאלה נספגו. התוצאה היא תסיסת פחמימות והרקבות של חלבונים. זה עלול לגרום להצטברות של גז בכמויות גדולות, וגם לתסמיני עיכול שמזכירים את תסמונת המעי הרגיז (IBS), לצד תסמינים נלווים נוספים. תסמונת המעי הרגיז מוגדרת כשילוב כלשהו של התסמינים הבאים:
צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק לעתים קרובות נקשרת לתסמינים נוספים, בהם:
הדרך העיקרית לאבחן SIBO היא בדיקה רפואית בשם מבחן נשיפה. בבדיקה הזו נותנים למטופל מנה של גלוקוז או לקטולוז, ואז מבקשים ממנו לנשוף לשקית איסוף במשך 20 דקות, כדי למדוד את כמויות המימן והמתאן באוויר הננשף. בדרך כלל אנחנו לא נושפים כמויות גדולות של הגזים הללו, אבל ב-SIBO הריכוזים שלהם יכולים להיות גבוהים למדי. בדרך כלל גלוקוז מאפשר לקבל תוצאות מהימנות יותר בבדיקה מאשר לקטולוז, אבל הבדיקה עם גלוקוז מעידה רק על צמיחת יתר של חיידקים רק בחלקו הראשון של המעי הדק. לקטולוז יעיל יותר לאבחון של צמיחת יתר באילאום, החלק האחרון של המעי הדק.
האבחנה של SIBO במבחן הנשיפה ניתנת אם הנבדק נשף כמויות גדולות מהרגיל של מימן או מתאן. יש SIBO עם דומיננטיות של מימין, דומיננטיות של מתאן או SIBO מעורבת. SIBO עם דומיננטיות של מימן נקשרת יותר לשלשול, ואילו SIBO עם דומיננטיות של מתאן נקשרת יותר לעצירות. ההבדל משקף צמיחת יתר של סוגי חיידקים שונים במעי.
אורכו של המעי הדק הוא בדרך כלל כ-6.5 מטרים, והוא מחולק לשלושה מקטעים: 25-30 ס"מ הראשונים הם התריסריון, החלק האמצעי הוא המעי הריק ואורכו כ-2.5 מטרים, והחלק האחרון הוא האילאום שאורכו כ-3.7 מטרים.
המעי הדק מעורב בכל היבטי העיכול, הספיגה וההעברה של המזון שנאכל. הוא מפריש מגוון חומרי עיכול והגנה, וגם מקבל את ההפרשות של הלבלב, הכבד וכיס המרה.
ספיגת המינרלים מתרחשת בעיקר בתריסריון, הספיגה של ויטמינים מסיסי מים, פחמימות וחלבון מתרחשת בעיקר במעי הריק, ואילו האילאום סופג ויטמינים מסיסי שומן, שומנים, כולסטרול ומלחי מרה.
לעתים קרובות SIBO מעידה על פגיעה במנגנוני ההגנה. קיימים מספר גורמים מובנים המונעים צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק, בראש ובראשונה הפרשת המרה ואנזימי העיכול לצד ההתכווצות המחזורית של המעי המכונה תנועה פריסטלטית (ניע), שמעבירה את המזון לאורך המעי הדק. מחסור באנזימים, במרה או בהפרשות אחרות של מערכת העיכול וירידה בניע גורמים לעלייה משמעותית בסיכון לפתח צמיחת יתר של חיידקים או קנדידה וגם לזיהום במערכת העיכול, כולל זיהומי קנדידה כרוניים של מערכת העיכול.
מחסום חשוב נוסף המונע צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק הוא השסתום האילאו-צקלי המפריד בין המעי הדק והמעי הגס. מחסום זה משמש כמעין דלת, והוא נועד למנוע כניסת כמות גדולה מדי של חיידקים מהמעי הגס למעי הדק.
לרוב הטיפול ב-SIBO כולל תזונה דלת פחמימות בשילוב עם אסטרטגיות לטיפול בצמיחת היתר של חיידקים. דיאטה עם תכולת FODMAP נמוכה היא כלי העזר התזונתי העיקרי. FODMAP הם ראשי תיבות באנגלית של "אוליגוסכרידים, דו-סוכרים, חד-סוכרים ופוליולים תסיסים". מדובר בסוכרים שמותססים על-ידי חיידקי המעי, מה שמניב כמות גדולה של גזים כמו מימין או פחמן דו-חמצני. זה, בתורו, גורם לבטן תפוחה. בין המקורות של FODMAP רוב הקטניות, ירקות, פירות ודגנים. אם כן, הדיאטה הזו מגבילה מאוד ואינה בת-קיימא. למרבה המזל, מחקרים חדשים מצביעים על כך ששימוש בתוספים של אנזימי עיכול, במיוחד בתוספים שנועדו לעכל את האוליגוסכרידים והסוכרים השונים שגורמים לבעיות, יכול להקל על התסמינים במערכת העיכול בצורה יעילה, בלי צורך לוותר על כל-כך הרבה מזונות בריאים.
באשר לטיפול בצמיחת יתר של חיידקים, הטיפול הרפואי הקונבנציונלי ב-SIBO מבוסס בעיקר על נטילת אנטיביוטיקה. עם זאת, בסופו של דבר הגישה הזו מייצרת בעיות נוספות, בגלל שיבוש נוסף של המיקרוביום. לעומת זאת, הגישה הטבעית מתמקדת בטיפול בצמיחת היתר של החיידקים על-ידי שיקום התפקוד התקין של המחסומים המונעים SIBO, או אסטרטגיות של נטילת תוספים שנועדו להגיע לאותה התוצאה. הדברים החשובים ביותר להשגת המטרה האחרונה הם טיפול להחזרת חומצה הידרוכלורית (HCL), אנזימי עיכול ותכשירים צמחיים שמקדמים הפרשת מרה וניע (למשל, ברברין, זנגביל, ארטישוק, גדילן מצוי וממריצי ייצור מרה אחרים). גם שימוש בחומרים טבעיים לצמצום צמיחת יתר של חיידקים יכול לעזור. לפי דעתי, החומרים החשובים ביותר מסוג זה הם אנזימי עיכול, ברברין ושמן נענע חריפה בציפוי אנטרי.
אנזימי עיכול, ובפרט פרוטאזות וליפאזות, הם גורם מגן חשוב במפני SIBO. תפוקה בלתי מספקת של אנזימי עיכול מהלבלב נקשרת לתסמינים רבים של SIBO, ובמקרים רבים היא גם עשויה להיות הסיבה העיקרית לכך. קרוב לוודאי שאנזימי העיכול הם מנגנוני ההגנה של המארח שמונעים היווצרות של ביופילם בתוך המעי – מצבור של חיידקים הצמודים זה לזה, כך שהם נדבקים לרירית המעי ויוצרים משתית חלקלקה ודביקה. באופן כללי, בהצטברות של חיידקים מייצרי מתאן הסיכוי להיווצרות ביופילם גבוה יותר, ולעתים קרובות גם קשה יותר להיפטר מהחיידקים האלה. אנזימי עיכול מסוגלים לעכל את משתית הביופילם וגם למנוע צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק. באופן כללי, אני ממליץ על תכשירי אנזימי עיכול עם פוטנטיות גבוהה לטיפול ב-SIBO, כמו Digest Gold. יש ליטול אותם לפני כל ארוחה.
יש היסטוריה ארוכה של שימוש בצמחים המכילים את האלקלואיד ברברין, כמו חותם הזהב (Hydrastis canadensis), ברברית (Berberis vulgaris), ענבי אורגון (Berberis aquifolium) וגם קוֹפּטיס (Coptis chinensis), לטיפול בשלשול על רקע זיהומי. בתקופה האחרונה נערכו מחקרים רבים עם ברברין טהור שהדגימו הצלחה משמעותית בטיפול בשלשול חריף. נמצא כי ברברין יעיל לטיפול בשלשול שנגרם על-ידי מגוון מיקרו-אורגניזמים שונים, כולל אי קולי ("שלשול מטיילים"), Shigella dysenteriae (שיגלה), Salmonella paratyphi (הרעלת מזון), B. קלבסיאלה, Giardia lamblia (ג'יארדיה), Entamoeba histolytica (אמביאזיס) וגם Vibrio cholerae (כולרה).
הממצאים הללו מעידים כי ברברין ככל הנראה יעיל לטיפול ברוב הזיהומים הנפוצים של מערכת העיכול, כאשר ברוב המקרים תוצאות הטיפול הן בנות השוואה לטיפול בתרופות האנטיביוטיות המקובלות. למעשה, במספר מחקרים התוצאות של ברברין היו טובות יותר. היתרון של ברברין על פני התרופות האנטיביוטיות הקונבנציונליות הוא בכך שיש לו פעילות אנטי-בקטריאלית סלקטיבית, שכן הוא פועל נגד מגוון רחב של מיקרו-אורגניזמים פתוגניים, כולל קנדידה אלביקנס, ועם זאת אין לו פעילות נגד זני חיידקים בריאים כמו לקטובצילוס או ביפידובקטריום.
מספר מחקרים גורסים כי ברברין עשוי להוות טיפול יעיל נגד SIBO. ניסויים במודלים של בעלי חיים הדגימו כי ברברין משפע את תנועתיות המעי. ההשפעה הזו היא יעד חשוב נוסף עבור מטופלים עם SIBO. אמנם ברברין לא נחקר כטיפול נגד SIBO, אך הוא נחקר כטיפול נגד תסמונת המעי הרגיז, והדגים תוצאות טובות מאוד. כך, במחקר כפול-סמיות שפורסם בכתב העת Phytotherapy Research בשנת 2015, 196 מטופלים עם תסמונת המעי הרגיז שהביטוי העיקרי שלה הוא שלשול חולקו באקראי לקבלת ברברין (200 מ"ג) או פלצבו (ויטמין C במינון 200 מ"ג) פעמיים ביום במשך שמונה שבועות. הנבדקים בקבוצה שקיבלה ברברין (אבל לא בקבוצה שקיבלה פלצבו) דיווחו על שיפור ניכר בשלשולים, עם ירידה בדחיפות ותכיפות של יציאות. בקבוצת ברברין נצפתה גם ירידה של 64.6% בכאבי בטן, בהשוואה לדירוגי הכאב בנקודת ההתחלה. ברברין הביא לשיפור משמעותי בדירוג הכללי של תסמיני תסמונת המעי הרגיז, בדירוג החרדה ובדירוג הדיכאון. לבסוף, באופן לא מפתיע ברברין נקשר לעלייה בדירוג איכות החיים של המטופלים, כאשר בקבוצת הפלצבו לא נצפה שינוי כזה.
השפעתו של ברברין להורדת רמות הסוכר והשומנים בדם ולחץ הדם נחקרה בהרחבה במחקרים קליניים. יותר מ-25 מחקרים כפולי-סמיות הדגימו שיעילותו של ברברין דומה לזו שת התרופות הקונבנציונליות בשימוש למטרות אלו. אני מזכיר זאת כי במחקרים האלה בדרך כלל השתמשו במינון של 500 מ"ג פעמיים עד שלוש פעמים ביום, לפני ארוחות. רמת המינון הזו עשויה להניב תוצאות מהירות יותר מהמינונים בהם השתמשו בניסוי בן שמונה השבועות על תסמונת המעי הרגיז, וסביר יותר שהמינון הזה יביא לתוצאות עקביות יותר בטיפול ב-SIBO. ברברין הוא ההמלצה הראשונה שלי לטיפול ב-SIBO, במיוחד אם שלשול הוא תסמין נפוץ של המחלה.
אופציה נוספת לטיפול ב-SIBO הוא שמן נענע חריפה בציפוי אנטרי (ראשי התיבות באנגלית: ECPO). לשמן נענע חריפה, וככל הנראה גם לשמנים נדיפים דומים כמו שמני אורגנו, רוזמרין, קורנית או זרעי קימל, יש שורה של השפעות מועילות שעוזרות ב-SIBO. בדומה לברברין, יש לתרכובות הנדיפות הללו השפעה אנטי-בקטריאלית סלקטיבית, ו-ECPO הדגים תוצאות מצוינות בטיפול בתסמונת המעי הרגיז. מאמינים כי הציפוי האנטרי נדרש מפני שמנטול ומרכיבים נדיפים אחרים של שמן נענע חריפה נספגים במהירות. הספיגה המהירה מגבילה את השפעתו בחלקו העליון של המעי, וגם עלולה לגרום להחזר קיבתי-ושטי ולצרבת.
כמעט תריסר מחקרים כפולי-סמיות הדגימו כי תכשירי ECPO יעילים מאוד נגד תסמונת המעי הרגיז. מאמינים כי ECPO פועל על-ידי שיפור ההתכווצות המחזורית של מערכת העיכול והקלה על עוויתות במעי. יתרון נוסף שלה השמנים הנדיפים הללו הוא יעילותם נגד חיידקים או קנדידה אלביקנס שעלולים לגרום לצמיחת יתר במעי הדק. המינון המקובל של ECPO הוא 200 מ"ג פעמיים ביום, בין הארוחות.
אם התסמינים מצביעים על ירידה בצמיחת היתר של חיידקים, מבחן נשיפה חוזר או הערכת התסמינים יכולים לקבוע את מידת ההצלחה של הטיפול. אם חל שיפור של 90% בתסמינים, השלב הבא הוא מניעת הישנות של SIBO על-ידי המשך התכנית. אם התסמינים עדיין קיימים לאחר נטילת תכשירים נוגדי חיידקים במשך התקופה הנדרשת, מבחן נשיפה חוזר יכול לעזור לקבוע באיזו מידה רמות החיידקים השתנו והאם נדרש המשך טיפול.
