DGL לבריאות המעי

שוּש נטול גליציריזין (DGL): תמצית שוּש (ליקוריץ) מיוחדת לטיפול בכיבים פפטיים (כיבי תריסריון וקיבה)

תמצית מיוחדת של שוּש (ליקוריץ) הידועה בשם DGL היא תרופה יוצאת מן הכלל לכיבים פפטיים.* המונח "כיבים פפטיים" מתייחס לכיבים בקיבה או בחלק הראשון של התריסריון. כיבים בתריסריון הם שכיחים יותר, עם שיעור היארעות מוערך של 6-12% בקרב הבוגרים בארה"ב. במלים אחרות, אצל כ-10% מתושבי ארה"ב מוצאים עדויות קליניות לכיב בתריסריון בשלב כלשהו בחיים. כיבים בתריסריון שכיחים יותר פי 4 בקרב גברים מאשר בקרב נשים, והם שכיחים יותר מכיבי קיבה פי 4-5.

מהם תסמיני כיב פפטי?

אמנם לפעמים כיב פפטי נשאר א-תסמיני או גורם לתסמינים כלליים מעורפלים למדי, אבל רוב הכיבים הפפטיים גורמים לאי-נוחות באזור הבטן המופיעה כעבור 40-60 דקות אחרי אכילה או בלילה. הכאב האופייני של כיב פפטי הוא כאב "מכרסם", שורף, דמוי התכווצות או עמום, או כאב דמוי “צרבת”. אכילה או נטילת תכשירים סותרי חומצה בדרך כלל מביאה הקלה משמעותית.

מה גורם לכיב פפטי?

אמנם כיבי תריסריון וקיבה מתפתחים במקומות שונים, אבל נראה שכולם נגרמים על-ידי מנגנונים דומים. כיבי תריסריון או קיבה הם תוצאה של גורם כלשהו שפוגע במנגנוני ההגנה על רירית הקיבה והתריסריון. בעבר התמקדו בעיקר בהפרשות החומציות של הקיבה כגורם העיקרי לכיבים, הן בקיבה והן בתריסריון. אבל לאחרונה מתמקדים יותר בחיידק בשם הליקובקטר פילורי ובנוגדי דלקת שאינם סטרואידים, תרופות כמו אספירין או איבּוּפּרוֹפן.

חומצת קיבה היא חומר מאכל מאד. בגלל רמת ה-pH שלה (1-3), חומצת קיבה יכולה ליצור כיב בעור ולחדור דרכו. רירית הקיבה והמעי הדק מכילה שכבה של מוצין שנועדה להגן עליה מפני כיבים. נוסף על כך, גם ההתחדשות המתמשכת של תאי המעי והפרשת גורמים שמנטרלים את חומצת הקיבה כשהיא באה במגע עם רירית הקיבה והמעי מגינות עליה מפני היווצרות של כיבים. חומצת הקיבה נועדה לעכל את המזון שאנו אוכלים, ולא את רקמת הקיבה או המעי הדק.

בניגוד לדעה הרווחת, הפרשת יתר של חומצת קיבה היא סיבה נדירה לכיבי קיבה. למעשה, רמת ההפרשה של חומצת קיבה אצל מטופלים עם כיבי קיבה היא רגילה או אפילו נמוכה. אצל כמעט מחצית מהמטופלים עם כיבים בתריסריון יש הפרשה מוגברת של חומצת קיבה. ייתכן שההפרשה המוגברת נובעת מעלייה במספר התאים המייצרים חומצה, תאים המכונים תאים פריאטליים. ככלל, אצל מטופלים עם כיבים בתריסריון יש פי שניים יותר תאים פריאטליים בקיבה בהשוואה לאנשים ללא כיבים.

גם כאשר קיימת עלייה בהפרשת החומצה בקיבה, במצב תקין יש מספיק גורמי מגן שיכולים למנוע היווצרות כיבים בקיבה או בתריסריון. אבל פגיעה בשלמותם של אותם גורמי המגן עלולה לגרום להיווצרות של כיב. זה יכול לקרות בגלל חשיפה לחיידק הליקובקטר פילורי, אספירין או תרופות אחרות מסוג נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAID), עישון, שתיית אלכוהול, מחסור תזונתי, סטרס וגורמים רבים אחרים.1-5

מה התרופה הטבעית הטובה ביותר לכיבים פפטיים?

תמצית מיוחדת של שוּש (ליקוריץ) הידועה בשם DGL. *קיימת מסורת של שימוש בשוּש כתרופה מצוינת נגד כיבים פפטיים. אבל בגלל תופעות הלוואי של תרכובת בשם חומצה גליצרטינית שמכיל שוּש (במקרים מסוימים היא גורמת לעלייה בלחץ דם), פיתחו מוצר של שוּש שאינו מכיל את התרכובת הזאת. כך התקבל שוּש נטול גליציריזין, או DGL. התוצאה היא תרופה מוצלחת מאוד לטיפול בכיבים, ללא תופעות לוואי ידועות.*6-11

איך DGL עובד?

המנגנון המשוער של DGL הוא עידוד ו/או תגבור של גורמי המגן אשר מגינים מפני היווצרות כיבים.* מנגנון הפעולה הזה שונה לגמרי מזה של תכשירים סותרי חומצה ותרופות כמו טגאמט, זנטק, פפסיד, פרבאסיד או פרילוסק, אשר מנטרלים את חומצת הקיבה או מעכבים את ייצורה. השאלה המתבקשת לגבי DGL היא “האם יש ל-DGL השפעה כלשהי על הליקובקטר פילורי?” נראה כי התשובה היא חיובית, שכן DGL מכיל מספר פלבונואידים, והודגם כי אותם הפלבונואידים
מעכבים את החיידק הליקובקטר פילורי.12*

מה היעילות של DGL בהשוואה לסותרי חומצה או תרופות כמו טגאמט או זנטק?

במהלך השנים נערכו מחקרים רבים שהראו כי DGL הוא טיפול יעיל נגד כיבים.* מספר מחקרים שערכו השוואה ישירה הראו כי DGL יעיל יותר מטגאמט, זנטק או סותרי חומצה, הן כטיפול קצר טווח בכיבים פפטיים והן כטיפול תחזוקה.7,8* עם זאת, בעוד התרופות הנ"ל נקשרות לתופעות לוואי משמעותיות, DGL בטוח מאוד לשימוש ועולה הרבה פחות מהתרופות.

מה הראו מחקרים על DGL כטיפול בכיב קיבה?

התוצאות הן טובות מאוד. לדוגמה, במחקר אחד של DGL לטיפול בכיב קיבה 33 מטופלים עם כיבי קיבה קיבלו DGL (במינון 760 מ"ג 3 פעמים ביום) או פלצבו במשך חודש אחד.9 בקבוצת ה-DGL נרשמה ירידה הרבה יותר משמעותית בגודל הכיב (78%) בהשוואה לקבוצת הפלצבו (34%). ריפוי מלא הושג ב-44% מהנבדקים שקיבלו DGL, אבל רק ב-6% מקבוצת הפלצבו.*

מחקרים מאוחרים יותר הראו כי DGL לא פחות יעיל מטגאמט וזנטק, הן כטיפול קצר טווח בכיבי קיבה והן כטיפול תחזוקה.* לדוגמה, במחקר עם השוואה ישירה מול טגאמט מאה מטופלים קיבלו DGL (במינון 760 מ"ג 3 פעמים ביום בין ארוחות) או טגאמט (במינון 200 מ"ג 3 פעמים ביום, ו-400 מ"ג לפני השינה).7 אחוז ריפוי הכיבים לאחר 6 ו-12 שבועות היה זהה בשתי הקבוצות. עם זאת, נטילת טגאמט נקשרת לרמת רעילות מסוימת, ואילו DGL בטוח מאוד לשימוש.

לעתים קרובות כיבי קיבה נגרמים על-ידי שתיית אלכוהול, נטילת אספירין ותרופות אחרות מסוג נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, צריכת קפאין וגורמים אחרים שפוגעים בשלמות רירית הקיבה. מאחר שהודגם כי DGL מפחית דימומי קיבה כתוצאה מנטילת אספירין, DGL מומלץ מאוד למניעת כיבי קיבה במטופלים הזקוקים לטיפול ממושך בתרופות שגורמות לכיבים פפטיים, כמו נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, כולל אספירין, וקורטיקוסטרואידים.10

מה לגבי שימוש ב-DGL לטיפול בכיבי תריסריון?

DGL יעיל גם לטיפול בכיבים בתריסריון. מחקר אחד בהשתתפות מטופלים עם כיבי תריסריון קשים אולי ממחיש זאת בצורה הטובה ביותר. באותו המחקר 40 מטופלים עם כיבי תריסריון כרוניים במשך 4 עד 12 שנים ויותר מ-6 הישנויות במהלך השנה האחרונה טופלו ב-DGL.11 כל המטופלים הופנו לניתוח בגלל כאבים מתמשכים, במקרים מסוימים עם הקאות תכופות, למרות טיפול על-ידי מנוחה במיטה, תכשירים סותרי חומצה ותרופות רבות עוצמה. מחצית מהמטופלים קיבלו 3 גרמים של DGL ביום במשך 8 שבועות, המחצית השנייה קיבלו 4.5 גרמים ביום במשך 16 שבועות. הודגם שיפור משמעותי בכל 40 המטופלים, בדרך כלל תוך 5 עד 7 ימים, ואף אחד מהם לא נזקק לניתוח במשך תקופת המעקב של שנה אחת. אמנם שני המינונים היו יעילים, אבל המינון הגבוה יותר היה יעיל יותר במידה משמעותית מהמינון הנמוך.

במחקר אחר שנערך לאחרונה השוו בין DGL לתכשירים סותרי חומצה או סימטידין לטיפול בכיבים פפטיים אצל 874 מטופלים עם אבחנה מאושרת של כיבים כרוניים בתריסריון.8 91% מכל הכיבים התרפאו תוך 12 שבועות; לא היה הבדל משמעותי בשיעור הריפוי בין הקבוצות. עם זאת, שיעור ההישנות היה נמוך יותר בקבוצת DGL (8.2%) מאשר במטופלים שקיבלו סימטידין (12.9%) או תכשירים סותרי חומצה (16.4%). התוצאות הללו, לצד ההשפעה המגינה של DGL, מרמזות על עליונותו של DGL כטיפול בכיבי תריסריון.*

איך ליטול DGL?

המינון המקובל של DGL במקרים חריפים הוא 2-4 טבליות לעיסה של 400 מ"ג*, כ-20 דקות לפני אוכל. במקרים קלים יותר או לטיפול תחזוקה המינון הוא 1-2 טבליות, כ-20 דקות לפני אוכל. נטילת DGL אחרי אכילה נקשרת לתוצאות גרועות. יש להמשיך בטיפול עם DGL במשך לפחות 8 עד 16 שבועות אחרי השגת תגובה טיפולית מלאה.

נראה כי DGL חייב להתערבב עם רוק כדי להיות יעיל לריפוי כיבים פפטיים. ייתכן כי DGL משרה שחרור של מרכיבים המעודדים צמיחה ושיקום של תאי קיבה ומעי ברוק. DGL בצורת כמוסות לא הדגים יעילות.

תכשירים סותרי חומצה כנראה מקלים על התסמינים שלי. האם עליי להמשיך להשתמש בהם, או אולי הם פוגעים ביעילות של DGL?

ניתן להשתמש בתכשירים סותרי חומצה כחלק מטיפול ראשוני להקלה על תסמינים. כל התכשירים סותרי החומצה הם יחסית בטוחים אם משתמשים בהם מדי פעם, אבל אני ממליץ בחום להימנע מתכשירים סותרי חומצה על בסיס אלומיניום. אני ממליץ להקפיד על ההנחיות המופיעות על תווית התכשיר ולהימנע משימוש קבוע או מופרז בסותרי חומצה. נטילה קבועה של תכשירים סותרי חומצה עלולה לגרום לתת-ספיגה של אבות מזון, ליציאות לא סדירות, לאבנים בכליות ולתופעות לוואי אחרות.

סימוכין:

1. Berstad K and Berstad A: Helicobacter pylori infection in peptic ulcer disease. Scand J Gasroenterol 28:561-7, 1993.
2. Sarker SA and Gyr K: Non-immunological defense mechanisms of the gut. Gut 33:987-93, 1992.
3. Levenstein S: Peptic ulcer at the end of the 20th century: biological and psychological risk factors. Can J Gastroenterol 13:753-9, 1999.
4. Weil J, et al.: Prophylactic aspirin and risk of peptic ulcer bleeding. BMJ 310:827-30, 1995.
5. Parasher G and Eastwood GL: Smoking and peptic ulcer in the Helicobacter pylori era.Eur J Gastroenterol Hepatol 12:843-53, 2000.
6. Marle, J, et al.: Deglycyrrhizinised liquorice (DGL) and the renewal of rat stomach epithelium. Eur J Pharm. 72:219, 1981.
7. Morgan Ag, et al.: Comparison between cimetidine and Caved-S in the treatment of gastric ulceration, and subsequent maintenance therapy. Gut
   23:545-51, 1982.
8. Kassir ZA: Endoscopic controlled trial of four drug regimens in the treatment of chronic duodenal ulceration. Irish Med J 78:153-6, 1985.
9. Turpie AG, Runcie J and Thomson TJ: Clinical trial of deglycyrrhizinate liquorice in gastric ulcer. Gut 10:299-303, 1969.
10. Rees WDW, et al.: Effect of deglycyrrhizinated liquorice on gastric mucosal damage by aspirin. Scand J Gastroent 14:605-7, 1979.
11. Tewari SN and Wilson AK: Deglycyrrhizinated liquorice in duodenal ulcer. Practitioner 210:820-5, 1972.
12. Beil W, Birkholz and Sewing KF: Effects of flavonoids on parietal cell acid secretion, gastric mucosal prostaglandin production and Helicobacter pylori growth. Arzneim Forsch 45:697-700, 1995.