עשרת השימושים המובילים במגנזיום

מגנזיום הוא המינרל הדומיננטי השני אחרי אשלגן מבחינת ריכוזו בתאי הגוף. התפקידים של מגנזיום קשורים בעיקר ליכולתו להפעיל אנזימים רבים.

מחסור במגנזיום שכיח מאוד בקרב האמריקאים, במיוחד באוכלוסיית הקשישים ואצל נשים לפני מחזור הווסת. במקרים רבים המחסור נגרם על-ידי גורמים שמעכבים את הספיגה של מגנזיום או מגבירים את הפרשתו, למשל: צריכת סידן גבוהה, שתיית אלכוהול, ניתוח, משתנים, מחלות כבד, מחלות כליות ונטילת גלולות למניעת הריון.

בין התסמינים והסימנים של מחסור במגנזיום עייפות, בלבול, עצבנות, חולשה, הפרעות לבביות, הפרעות בהולכה עצבית ובהתכווצות שרירים, עוויתות שרירים, ירידה בתיאבון, נדודי שינה ונטייה לסטרס.

להלן עשרת השימושים המובילים במגנזיום:

1. אסתמה (קצרת) ומחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD)

מגנזיום מקדם הרפיית השריר החלק בסימפונות. כתוצאה מכך, הוא גורם לפתיחת דרכי הנשימה ומקל על הנשימה. מתן תוך-ורידי של מגנזיום היא שיטה מוכחת המקובלת ברפואה להפסקת התקף אסתמה חריף וגם לטיפול בהתלקחויות של COPD. למרבה הצער, נטילה ארוכת-טווח של תוספי מגנזיום כטיפול באסתמה או ב-COPD לא נחקרה כראוי.

2. הפרעות קשב וריכוז (ADD)

ייתכן שיש קשר בין מחסור במגנזיום להפרעות קשב וריכוז (ADD), שכן מחקרים מצביעים על רמות נמוכות של מגנזיום אצל ילדים רבים עם ADD. במחקר ראשוני מגנזיום הביא לירידה בהיפר-אקטיביות אצל ילדים עם ADD והיפר-אקטיביות. במחקר זה 50 ילדים עם ADD ורמות מגנזיום נמוכות (לפי מדידת רמת המגנזיום בתאי הדם האדומים, בשיער ובנסיוב הדם) קיבלו 200 מ"ג מגנזיום ביום במשך שישה חודשים. הילדים שקיבלו תוסף מגנזיום הדגימו ירידה משמעותית בהתנהגות היפר-אקטיבית, בהשוואה ל-25 ילדים נוספים עם ADD ומחסור במגנזיום.

3. מחלות לב וכלי דם

מגנזיום הוא פשוט חיוני לתפקוד תקין של הלב. באופן כללי, יש הסכמה כללית לגבי תפקידו של מגנזיום במניעת מחלות לב ושבץ. נוסף על כך, קיימות עדויות משמעותיות לכך שתוספי מגנזיום יעילים לטיפול במגוון רחב של מחלות לב וכלי דם:

תעוקת חזה

הודגם כי תוספי מגנזיום (ברוב המחקרים השתמשו במגנזיום מתן תוך-ורידי) עוזרים בתעוקת חזה שנגרמה על-ידי עווית העורקים הכליליים או טרשת עורקים. ההשפעה המועילה של מגנזיום בתעוקת חזה קשורה ליכולתו לשפר את ייצור האנרגיה בלב; להרחיב את העורקים הכליליים, מה שמוביל לשיפור באספקת החמצן ללב; להפחית את התנגדות כלי הדם הפריפריים וכתוצאה מכך להוריד את העומס על הלב; לעכב הצטברות של טסיות והיווצרות של קרישי דם; וגם לשפר את קצב הלב.

הפרעות קצב לבביות

התועלת של מגנזיום בטיפול בהפרעות קצב לבביות הודגמה בפעם הראשונה בשנת 1935. כעת, כעבור יותר משישים שנה, קיימים מחקרים כפולי-סמיות רבים שהדגימו את יעילותו של מגנזיום במגוון סוגים של הפרעות קצב, כולל פרפור עליות, פעימות חדריות מוקדמות, טכיקרדיה חדרית והפרעות קצב חדריות קשות.

אי-ספיקת לב

המונח "אי-ספיקת לב" מתייחס לאי-יכולתו של הלב לשאוב דם בצורה יעילה. לרוב אי-ספיקת לב נגרמת על-ידי השלכות ארוכות-טווח של יתר לחץ דם, הפרעה באחד משסתומי הלב או קרדיומיופתיה. נראה כי קיים קשר ישיר בין רמת המגנזיום לשיעור ההישרדות. במחקר אחד שיעורי ההישרדות של חולים עם אי-ספיקת לב ורמות מגנזיום תקינות בטווח של שנה אחת ושנתיים היו 71% ו-61%, בהתאמה, בהשוואה ל-45% ו-42%, בהתאמה, בקרב מטופלים עם רמות מגנזיום נמוכות. מעבר לתועלת הישירה של מגנזיום באי-ספיקת לב, תוספי מגנזיום גם מונעים את דלדול מאגרי המגנזיום הנגרם על-ידי הטיפול התרופתי הקונבנציונלי נגד אי-ספיקת לב: דיגיטליס, משתנים ומרחיבי כלי דם (חוסמי בטא, חוסמי תעלות סידן וכד').

יתר לחץ דם

יש עדויות נכבדות ממחקרי אוכלוסייה לכך שצריכת מגנזיום גבוהה נקשרת ללחץ דם נמוך יותר. לאור העדויות הללו, חוקרים התחילו לבחון את ההשפעה של תוספי מגנזיום על טיפול ביתר לחץ דם. התוצאות של מחקרים כפולי-סמיות הן מעורבות. חלק מהמחקרים הדגימו יעילות גבוהה בהורדת לחץ הדם, ואילו מחקרים אחרים לא. נראה כי מגנזיום מועיל במיוחד אצל אנשים שנוטלים תרופה משתנת או סובלים מרמות רנין גבוהות. רנין הוא אנזים המופרש על-ידי כליות שבסופו של דבר מוביל להיווצרות אנגיוטנסין ולשחרור אלדוסטרון. התרכובות הללו יכולות לגרום להתכווצות כלי הדם ולעליית לחץ הדם. שיעור הירידה בלחץ הדם לאחר נטילת מגנזיום הוא בדרך כלל צנוע (כלומר פחות מ-10 ממ"כ, הן בלחץ הדם הסיסטולי והן בלחץ הדם הדיאסטולי).

4. סוכרת

ידוע שיש למגנזיום תפקיד מרכזי בהפרשה ובפעילות של אינסולין. מספר מחקרים בקרב מטופלים עם סוכרת או סבילות ירודה לגלוקוז הדגימו תועלת של מגנזיום. תוספי מגנזיום (בדרך כלל במינון 400 עד 500 מ"ג ביום) משפרים את התגובה לאינסולין ואת פעילותו, את הסבילות לגלוקוז ואת הנזילות של קרומי תאי הדם האדומים. נוסף על כך, רמות המגנזיום אצל חולי סוכרת הן בדרך כלל נמוכות, והן נמוכות במיוחד אצל חולי סוכרת עם רטינופתיה קשה. הדרישה של חולי סוכרת למגנזיום היא גבוהה יותר, והם זקוקים לתוספי תזונה כדי לספק את הדרישה הזו.

5. עייפות

מחסור במגנזיום יכול להוביל לעייפות כרוניות ולתסמינים שדומים לתסמיני תסמונת העייפות הכרונית. אצל מטופלים רבים עם עייפות כרונית ותסמונת העייפות הכרונית נמצאו רמות נמוכות של מגנזיום בתאי הדם האדומים, מדד מדויק יותר למאגרי המגנזיום מאשר הבדיקה השגרתית של רמת המגנזיום בדם. מחקרים כפולי-סמיות בהשתתפות אנשים עם תסמונת העייפות הכרונית הדגימו כי מתן תוספי מגנזיום מביא לשיפור משמעותי ברמת האנרגיה ובמצב הרגשי ולהקלה על כאבים. המחקרים החדשים יותר תומכים בתוצאות הניסויים הקליניים משנות ה-1960 בקרב מטופלים עם עייפות כרונית. במחקרים המוקדמים יותר השתמשו בתוסף פומי עם מגנזיום ואשלגן אספרטט, וגילו כי בין 75% עד 91% מכמעט 3,000 הנבדקים חשו הקלה בתחושת העייפות בזמן הטיפול במגנזיום ואשלגן אספרטט. לעומת זאת, אחוז המטופלים שהגיבו לפלצבו היה בין 9% ל-26%. ההשפעה המועילה בדרך כלל הופיעה לאחר 4-5 ימים, אבל לפעמים נדרשו עד 10 ימים. המטופלים בדרך כלל המשיכו לקבל את הטיפול במשך 4-6 שבועות.

6. פיברומיאלגיה

פיברומיאלגיה היא מחלה שכיחה הנחשבת כסיבה נפוצה לכאבי שרירים ושלד כרוניים, דיכאון ועייפות. מחקר אחד הדגים כי נטילה יומיומית של תוסף מגנזיום במינון 300 עד 600 מ"ג (בצורה של מגנזיום מלט) מביאה לשיפור עצום במספר האזורים הכואבים ובחומרת הכאב.

7. אבנים בכליות

מגנזיום מגדיל את המסיסות של סידן בשתן, ובכך מונע היווצרות של אבנים בכליות. הודגם כי יש להוספת מגנזיום לתזונה השפעה משמעותית למניעת הישנות של אבנים בכליות. עם זאת, שילוב של מגנזיום עם ויטמין B6 (פירידוקסין) מביא להשפעה חזקה עוד יותר.

8. מיגרנות וכאב ראש מתחי

יש עדויות משמעותיות לכך שרמות מגנזיום נמוכות יכולות לגרום גם למיגרנה וגם לכאב ראש מתחי. מחקרים כפולי-סמיות הדגימו כי מתן תוספי מגנזיום לאנשים עם רמות מגנזיום נמוכות מביא לתוצאות מצוינות.

9. הריון (רעלת, לידה בטרם עת וסיבוכים אחרים)

הדרישה למגנזיום עולה במהלך ההריון, וזה בא לידי ביטוי גם בצריכה היומית המומלצת של מגנזיום בהריון, 350 מ"ג ביום לעומת 280 מ"ג ביום בדרך כלל. מחסור במגנזיום בהריון נקשר לפרה-אקלמפסיה (מחלת הריון חמורה הנקשרת לעלייה בלחץ הדם, אגירת נוזלים ואיבוד חלבון בשתן), ללידה בטרם עת ולעיכוב בגדילת העובר. לעומת זאת, הודגם כי הוספה של תוסף מגנזיום פומי לתזונה של אישה בהריון מביאה לירידה משמעותית בהיארעות של סיבוכים מסוג זה.

10. תסמונת קדם-וסתית

הועלתה סברה כי מחסור במגנזיום יכול לגרום לתסמונת קדם-וסתית. אמנם הודגם שמגנזיום יכול להיות יעיל כשלעצמו, אבל ניתן להגיע לתוצאות עוד יותר טובות על-ידי שילובו עם ויטמין B6 וחומרים מזינים נוספים. מספר מחקרים הדגימו כי מתן תוסף עם ויטמינים ומינרלים מרובים המכיל מינונים גבוהים של מגנזיום וויטמין B למטופלות עם תסמונת קדם-וסתית מביא לירידה משמעותית יותר בתסמיני התסמונת הקדם-וסתית בהשוואה למגנזיום לבדו.

הצורות הזמינות:

ניתן להשיג מגנזיום במספר צורות שונות. לפי מחקרי ספיגה, מגנזיום נספג בקלות לאחר נטילה דרך הפה, במיוחד כאשר הוא מסופח לציטרט וגם לגליצין, אספרטט ומלאט. תרכובות מגנזיום אנאורגניות, כמו מגנזיום כלוריד, תחמוצת המגנזיום או מגנזיום פחמתי בדרך כלל נספגות היטב, אך בנטילת מינונים גבוהים שלהן הסיכוי לשלשול גדול יותר.

אזהרות ואמצעי זהירות:

אם אתם סובלים ממחלת לב או כליות קשה, אנא התייעצו עם רופא לפני נטילת תוספי מגנזיום.

תופעות לוואי אפשריות:

באופן כללי, מגנזיום נסבל היטב. לפעמים תוספי מגנזיום יכולים לגרום ליציאות רכות, במיוחד אם מדובר במגנזיום סולפט (מלח אנגלי), הידרוקסיד או כלוריד.

אינטראקציות עם תרופות:

נראה כי תרופות רבות יכולות להשפיע לרעה על מאגרי המגנזיום. תרופות משתנות, אינסולין ודיגיטליס ראויות לאזכור מיוחד.

אינטראקציות עם מזונות:

יש אינטראקציות נרחבות בין מגנזיום לסידן, אשלגן ומינרלים אחרים. מינונים גבוהים של מינרלים אחרים יפחיתו את ספיגת המגנזיום, ולהיפך. צריכת סידן גבוהה וצריכה גבוהה של מזונות המועשרים בוויטמין D גורמות לירידה בספיגת המגנזיום. ויטמין B6 עובד יחד עם מגנזיום במערכות אנזימטיות רבות.

המינון המקובל:

המינון המומלץ עבור תוספי מגנזיום ברמת הצריכה היומית המומלצת: 350 מ"ג ביום לגברים בוגרים ו-280 מ"ג ביום לנשים בוגרות. תזונאים רבים סבורים שהצריכה האידאלית של מגנזיום צריכה להתבסס על משקל הגוף (6 מ"ג/קילוגרם של משקל גוף). כך, הצריכה המומלצת לאדם ששוקל 50 ק"ג תהיה 300 מ"ג, למי ששוקל 70 ק"ג הצריכה המומלצת היא 420 מ"ג, ולמי ששוקל 90 ק"ג הצריכה המומלצת תהיה 540 מ"ג.

מינון יתר:

בדרך כלל מינון יתר של מגנזיום יגרום לשלשול. במקרה של נטילת מינון יתר בטעות: אם הקורבן ללא הכרה או מפרכס, יש להזמין אמבולנס באופן מיידי. אם לקחתם את הקורבן לחדר מיון, הקפידו לקחת אתכם את הבקבוקון או המכל. אם הקורבן ללא הכרה, התקשרו למרכז למידע על הרעלות או לגורם רפואי מקצועי. המרכז למידע על הרעלות עשוי להמליץ על השראת הקאה באמצעות סירופ איפקאקואנה (בארה"ב ניתן להשיגו ללא מרשם בכל בית מרקחת). אין לגרום להקאה ללא הוראות ספציפיות לכך.